יישר כח על הצעת הסוגיה!
לעצם הנידון.
לענ"ד דברי מרן זצוק"ל קצת קשה לומר בשו"ע, ואפרש.
לשון השו"ע: 'דבר שאין מתכוון מותר, והוא שלא יהיה פ"ר, הלכך גורר אדם מטה כסא וספסל, בין גדולים ובין קטנים, ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ'.
לכאורה מפורש שכל ההיתר של גדולים וקטנים זה באופן: א. שאין פ"ר. ב. שאין...
לק"מ.
דכאן זה באמת צורך לחולה לראות את קרוביו, ומה שייך לומר שישקרו? הרי זה לצורך בריאותו, והם מחוייבים להביא!
(ואגב, בפמ"ג משמע דהוי מדין פיקוח נפש. ולפ"ז היכא דליכא גוי, לכאור' יוכל לשולוח יהודי, ויל"ע)