תוצאות חיפוש

אשה שהיא לא מברכת להוציא אחרים זה הפסק, אבל למי שמברך להוציא אחרים זה לא הפסק. הוא כבר יצא ידי חובה וכל הקידוש שהוא מקדש עכשיו זה להוציא אחרים. אמנם בתרומת הדשן כתב שמי שיצא לא יברך ברכת שהחיינו אל היוצא. שכ"מ ברמב"ם והב"י (סי תקפה) כתב שהמנהג לא כמותו. וצידד בדעת הרמב"ם שזה דוקא במצוה שיש בה...

קודם, היינו שבתהליך העשיה יעשו את הפרשה לפני. ולא הכונה סמוך.

אם מוציא אנשים בבית ממילא צריך לברך את כל הברכות שוב אז מה הבעיה שיצא חובתו בבית הכנסת.

לענ"ד יש עליה תשובה, ומרן הגרע"י השיב עליה שם. ראשית נביא את לשון הטור: וכנראה שהרב הנ"ל שחשב שהראיה הזו אין עליה תשובות חשב שהכל בחדא מחתא מחתינן לה, ואין הדברים נראים כן, אלא בתחילה דיבר על נוסח חתימת האל הקדוש, ולאחר מכן כתב ענין חדש כללי, שאלו שלש ברכות וכו' ואין כונת הטור לקשר בין מה שכתב...

מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. זריזין מקדימין למצות. מסתברא דהוי גם חביבה מצוה בשעתה בפרט אם אוכל שם המוציא, אבל גם אם רק מזונות סוף סוף עושה קידוש וחכמים תיקנו לומר שהחיינו בקידוש, ולכן זו היא שעת מצות שהחיינו. ולכא' השאלה יותר חזקה אם אחד שומע בבית הכנסת וגם שומע לאחר מכן בבית, שאם יכוין לצאת...

ובזה שחידש פשט במשנה (לפי הבנתם ממה שהביא הב"י בקיצור) שהאיסור הוא במידי דלאו למאכל אבל משהו שהוא למאכל לא גזרו בו, שהם כן קיבלו, זה לא חידוש נגד כל הראשונים? כפי שכתבתי שאפשר ליישב את הבבלי עם הירושלמי וכמבואר בחזון עובדיה, אם כן אין הכרח לומר דקיל"ן דלא כהירושלמי. ולענ"ד אין זה דוחק. ברור...

ודעות הנזכרים סוברים שאם אלו ירקות הראויים לאכילה מותר לתת אותם לכתחילה לתוך המים מקור דבריהם מהמג"א וחילו מהרשב"א כמובאר בדבריי הקודמים. ובהגלות נגלות שהרשב"א כתב שחכמים החמירו בדבר שאינו מטלטל והקלו בדבר המטלטל. מסתברא שהם יודו וישבחו ויפארו את דברי הרשב"א שהוא ראשון והם אחרונים, וכפי שהלכו...

אמת ויציב!

כונתי שאני טעיתי שהבאתי דוגמא שלאו דכרת וסתם לאו, אלא כל מה שאנו אומרים שהמלקות פוטרים את הכרת זה דוקא אם אכל ביום הכיפורים כזית והתחייב מלקות על מה שאכל ביום הכיפורים ולקה, שזה פוטר את הכרת שהתחייב מכח אכילה זו.

ראשית חזק וברוך על דבריך הנאים. אמנם לענ"ד דברי הרשב"א אינם סותרים לשאר הראשונים ומסתבר שלא נעלם ממנו סברתם ולא בא לחלוק עליהם, ולא יבא לחלק מדעתו חילוקים לחלוק על כל הראשונים בסתם. אלא שהוא סובר דמה שהחמירו בלולב הוא משום שהוכרחו חז"ל להתיר טלטול הלולב בשביל ענינו, ומשום כך כשראו מקום שאפשר...

אכן בדקתי ומצאתי מנחת חינוך (מצוה קפח) וכן מבארים בדעת הפרי מגדים בספרו פורת יוסף (יבמות צז. בהערות אות ב. עמ' קפח) שאם לקה על לאו אחר אין זה פותר מהכרת רק אם לקה על אותו לא תעשה שיש בו כרת ושלוקין עליו. ומהר"י בירב מוסיף שגם הלוקה מעצמו משום תשובה (בביה"ד אפי' של הדיוטות) מכפר לו (ועל זה סובב...

מחילה, אכן קיצרתי מידי, מי שאכל כזית ביום כיפור התחייב כרת, ולאחר יום כיפור אכל כזית בשר חזיר בעדים והתראה והתחייב מלקות ולקה נפטר מכרת שנאמר ונקלה "אחיך" לעיניך. מי שלקה והתבזה חשוב אחיך ונפטר מכרת.

המהרי"ל ודאי שסובר שיש הפרש בין שושנים שאין הם מוקצה כלל וכמו שפסק מרן בשם הרשב"א בסי' שכא ס"יא מכח התשובה הנ"ל (אלא שמרן הב"י הביאה בקיצור) [ומכח התשובה של הרשב"א המשנה ברורה סי' שכא סק"לז ירד לחלק בין דבר הנאכל לדבר שאינו נאכל וזאת משום שלא ראה אותה במקורה אלא מהב"י וכמבואר בחזו"ע שבת ח"ד שם]...

אם אכל ביום כיפור כזית בשר ואח"כ אכל כזית בשר חזיר

ראיתי את אשר דיברת בדרכי משה שכתב, . מ"מ ממה שהקשה על הירושלמי היה אפשר לומר שכך הקשה ומ"מ להלכה מסכים עם הירושלמי. אבל בדרכ"מ וברמ"א יו"ד סי' רסו מבואר שכך ס"ל למעשה דלא כהירושלמי. אמנם עדיין אפשר שס"ל כהירושלמי לפי הגדולות אלישע בשם חכם דוד ושכ"כ הנוב"י. ז"ל הגר"א ביו"ד הובא בחזו"ע שבת ג עמ'...

לא ראיתי בקעב משהו את מה שאמרת. מ"מ איך שיהיה הרעיון שהלולב היה אמור להיות מוקצה, כיון שהוא שהוא מוקצה למצותו והתירו לטלטל אותו לפי הירושלמי היתר מוגבל ולפי הבבלי היתר כללי מ"מ מן הדין היה אמור להיות הלולב מוקצה אלא משום הידור הלולב היקלו בטלטולו מ"מ לענין חזרה למים שהוא טרחה שלא לצורך גם...

שים לב הלולב מותר לטלטול אלא שהוא לא היה ראוי לטלטול ורק התירו משום הידור מצוה, ולכן ההיתר הוא מצומצם יותר, כמבואר בתשובת הרשב"א וכפי שיובא להלן. בגמרא (מא:) כתוב ופרש"י: והיינו שבזמן ביהמ"ק ביום טוב ראשון, שבת לא היתה דוחה לולב אף בגבולין כמבואר בגמ' שם (מג.). ובירושלמי (יז.) כתוב...

לא דיבר עם האחיינים שאמרו זאת, לא מוכרח שהוא היה שם.

אמנם עדיין הגר"י אומר שלא יברכו באולם ובבית מלון בשבתות חתן ובשאר השבע ברכות מלבד החתונה. ואפשר שהוא עדיין לא בירר את זה כדבעי לדחות עדות זו או לבאר אותה ולכן נקט בשתיקה