ושם הקשה ע"פ הפר"מ הנ"ל שעכ"פ יהיה איסור דרבנן ויישב דשאני הכא שאינו עושה שום איסור רק מהלך.
ולנידו"ד, נראה כיון שאין בזה צורך מיוחד, וגם הוא עושה מעשה שמקרב את השקופית לשמש, שיש להחמיר שלא לעשות כן.
מ"מ יש לנו כתב ידו הנ"ל. מסיון תשע"ב. והובא ביחוה דעת שהזכירו כאן. ובודאי דלא מסתברא שחזר בו מאז. ולענ"ד לכל היותר מה שאפשר לומר מעדויות אלו בדעת מרן הגרע"י זצוק"ל זה כנ"ל, שאין למחות ביד המברכים. ולכא' כיון שמדובר בעדויות של בני משפחתו ולא בסתם שבת חתן שהיה נמצא בה שפיר אפשר להסיק כנ"ל. (וכיו"ב...
דברים ידברו בעד עצמם. שים לב לתאריך של התשובה.
אפשר שיש ללמוד מעדותו של הגר"א שאין למחות ביד המברכים. וכן שמעתי שכן דעתו של הגר"מ פנירי עיין בספר בית חתנים החדש.
לענ"ד לא דומה לעוגה שהרי בעוגה הכל מתערבב למקשה אחת אזי הכל מתבטל לדגן, מה שאין כן כאן שהשוקולד ניכר וחשוב בפני עצמו והוי כמילוי שבתוך השוקולד שודאי שאינו מצטרף לשאר העוגה לברכת על המחיה.
ואפשר שכונתו שאף שמעיקר הדין גלידה כמשקה מ"מ לצאת ידי חובת כל הפוסקים נהג להחמיר על עצמו על כל פנים לברך לאחר ברכת המזון ואפשר שגם צירף לזה ענין השלמת מאה ברכות
וגם גבי יבי"א ח"ה אין ראיה שמה שכתב מרן הגרע"י היה אחרי עדותו של הגר"ד שגם שם זה מה שכתב בגליון ואפשר שחזר בו. אלא ממה שכתב "כן העלתי בתשובה" לכאורה מזה יש להביא ראיה
שהרי היה לו למרן הגרע"י להודיע לגר"ד יוסף שבתחילה כתב תשובה שלא לברך ושחזר בו.