תוצאות חיפוש

מכיון שאתה מודה שסבר שמעיקר הדין לא יועילו שום גרביים אלא צריך חצאית עד הקרסול, לא שייך לומר ש"לציבור אין לפסוק כן", אלא אך ורק מסיבות צדדיות 'אישיות' של הפסיקה שלו, שלא יקבלו את שאר דבריו וכדומה, לא בפאה נכרית ולא בכל דבר אחר, וכפי שאתה כתבת בעצמך (במקום אחר) שכל הטעם לזה הוא: ש"כאשר יראה שהוא...

זה כלול בתוך דבריו, וכנ"ל. אילו היה הגרע"י סבור שיש מקום להקל בגרביים "קצת שקופים וקצת לא", הוא היה מפרט זאת ומגדיר את הגבולות לכך. העובדה שלא עשה זאת, אלא נקט בלשון כוללנית "בשרן נראה", מצביעה על כך שכל חשיפה של העור דרך הבד נכללת באיסור. זה ודאי אינו, שהרי כתב בטהרת הבית הנ"ל שזה "כמאן...

אכן, אין הכרע בדעתו (הראשונה לפני שחזר בו להצריך בכלל חצאית עד למטה) 'כמה' מידת שקיפות אסור. אבל הדעת נותנת שצריך שלא יראה כלל, כמו שבשאר הגוף אסור גילוי אפילו של משהו. וכן נראה מדבריו ביביע אומר (ח"ו יו"ד סימן יד אות א) שכתב: ואפי' אם ללבושות גרבי ניילון, הואיל ושקופות הן, ובשרן נראה דרך...

זה היה בהתחלה. אולם לאחר מכן בעלון אור השבת (גליון 61, והודפס בספרו תורת מרן עמ' תתו) כתב: "ובהתחלה ראיתי מכתב אחד, וחשבתי שאולי חשב כך לתקופה מסוימת וחזר בו, כי הוא לא עורר על הדבר, אבל ראיתי עוד מכתבים שבהם הוא מורה כך, כגון הנחיות לבית הספר של בנות וכדומה, ולכן נראה שכך דעתו להלכה". עכ"ל.

השיעור של 10 ס"מ, היה לדעה יחידאה הסוברת שהשוק הוא מעל הברך, וכדי שהברך יהיה מכוסה בכל מצב אמרו שהחצאית תהיה ארוכה 10 ס"מ למטה מהברך. אבל מאחר שהתבאר בבירור מוחלט שהשוק הוא מתחת הברך, ממילא אין לשיעור זה מקום, ויש לכסות עד למטה. ויש לציין, שבאמת לאחר מכן ראו שגם ה-10 ס"מ הנ"ל אין זה מספיק...

למה ציטטת את מחצית דבריו, שזה עלול להטעות את הקורא שגם בעניין השוק סיים רק ש"קשה להכריע בדבר", ולא כפי שסיים שם שהשוק הוא החלק התחתון? נתן את הרע במיעוטו, דהיינו לפי הנוהג העגום שהולכות הרבה נשים עם חצאיות קצרות שלא עד הקרסול, יש להם עכ"פ ללכת עם גרביים אטומות (והיינו שלא בצבע הדומה לרגל...

מהטעם שהובא לעיל: אכן, 'הוא' לא רצה לצאת בזה בפומבי משיקולים שונים פרטיים, אבל מאחר שהוא ענה כך לשואלים בנידון, בוודאי שסבר שזה מדינא, וממילא אנו שבאים לדעת ולברר את דעתו 'האמיתית', יש לנו לדעת אותה כמות שהיא. שסבר שמדינא יש לילך עד הקרסול, והוא עצמו רצה שזה יהיה בציבור, וכפי שכתב במכתב לרב...

הבנתי שהם רוצים חבילה כמכון ירושלים.

אתה מצטט מכתב שנועד לתת מענה כללי, בעוד אני ציטטתי לך שיחה אישית, כנה, שבה הוא מודה באמת ההלכתית אך מסביר מדוע אינו יכול לפרסם אותה ברבים, מחשש שלא ישמעו לו. זוהי בדיוק הפרגמטיות שדיברנו עליה. רב שבוחר לא לצעוק על נושא מסוים ברבים, למרות שהוא סובר שההלכה כך, עשוי לעשות זאת משיקולים פרגמטיים...

הטענה ש"הדיון עקר" היא לא רק מגוחכת, אלא גם אינה נכונה במציאות. ראשית, מניסיון עגום בשטח, רוב מוחלט מהגרביים בסמינרים כיום הן גרביים שדומות לצבע רגל, אלו בדיוק הגרביים שנאסרו במפורש על ידי גדולי הדור, וחשוב להדגיש: איסור זה אינו רק על פי דעת מרן זצ"ל, אלא מבוסס על עקרונות יסוד בצניעות, וכך...

הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א אמר לי אישית פה אל פה מפורשות, "מה שאני לא מדבר על זה, כי הרוב לא ישמעו לי, אבל אתה צודק". כלומר, הוא מודה בפה מלא שזו האמת ההלכתית, אך מונע ממנו לפרסם זאת ברבים מחשש שלא ישמעו לו. וזהו בדיוק העניין. ישנם דברים שרבותינו, מתוך חכמתם ושיקול דעתם הרחב, בוחרים לא לצעוק...

אתה מכנה את הדוגמא של המייקאפ "אינפנטילית" וטוען שהיא "מרגשת". ובכן, אולי היא "מרגשת" מכיוון שהיא 'חושפת את האמת המרה' של ההיתממות וההתחמקות מול פסיקת הלכה ברורה. הדוגמה אינה "אינפנטילית", היא 'מראה בדיוק את האבסורד שבדבריך'. אתה מודה: "אמנם אתה צודק והחיוב הוא על צניעות ולא בכיסוי". כל הכבוד...

תודה על ה"המלצה" ה"לימודית" שלך בשעה תשע וחצי בבוקר. אבל בוא נהיה כנים, הניסיון שלך להיתפס לשעת כתיבת ההודעה הוא לא יותר מאקט פתטי של בריחה מוחלטת מכל טיעון ענייני שהוצג בפניך. אני דווקא בבית המדרש (במשרד של הכולל) בזמן כתיבת ההודעה, מידי פעם כשהחברותא לא נמצא וכד', אני כותב במחשב בדברים...

בוא נראה שוב: א. מרן כותב במפורש שגרביים אטומות "לא נקרא כיסוי באמת, דלא הוי צניעות כלל" ו"הוי ערוה לכל דבר". ב. הוא מצהיר "ולא כפי שפסקתי בעבר". ג. הוא מנמק ש"אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא". ד. הוא קובע כי בנות ישראל "מחוייבות" ללכת עם חצאית או שמלה "עד הקרסולים". וכי איזו עוד...

אתה ממשיך לחזור על "אנחנו אנשים פשוטים" ו"אנחנו הולכים בדרכם של רבותינו". ובכן, תהיה בטוח שאף אחד לא חושב שהוא "חכם" יותר ממרן זצ"ל או מגדולי ישראל. אבל להיות "פשוט" לא אומר להיות עיוור לאמת ההלכתית הברורה או לסרב לברר את דברי רבותינו עד תומם. ללכת ב"דרכם של רבותינו" זה לא לשים את הראש בחול...

אתה ממשיך בטענות ה"חוכמולוג", ועם כל הכבוד, זה פשוט מגוחך. האם תפקידנו הוא לשתוק ולא לברר הלכה? ההיפך הוא הנכון, "להבין יותר מהם" זה בדיוק מה שאתה מנסה לעשות, אתה מנסה להבין את כוונת מרן מתוך שתיקות והשערות, ולהתעלם מפסיקותיו הברורות והמאוחרות יותר, רק בגלל שהן לא נאמרו ב"שיעור פומבי" או תוקנו...

ראה בספרי בגדי קודש עמ' קלה, ובהערה שם מה שביארתי בזה. אם לא היתה זעקה בלוויין, אז ההלכה אינה תקפה?! הוא כתב מפורשות במכתבים שהדבר חיוב מדינא, אז מה שייך להיגרר אחר שאלות צדדיות כאלו ואחרות? וראה מה שכתבתי בזה לעיל באריכות. האם באמת, לשיטתך, עלינו לבחור בחיסרון עצמי מהותי - בגרביים הדומים...

למה סתום? במכתב משנת תשל"ט כתב: "שאפילו שאשה שהולכת עם שמלה שמגיעה לברך ולובשת גרביים אטומות זה לא נקרא כיסוי באמת, דלא הוי צניעות כלל. ולפיכך אשה שהולכת כך, אסור לקרות קר"ש כנגדה דהוי ערוה לכל דבר". במכתב משנת תש"נ כתב: "ולבקשת כת"ר שליט"א אציין את עיקרי ההלכות אשר 'מחוייבות' בהן בנות ישראל...

אתה צודק לחלוטין: צריך להיזהר מאוד ב"שמועות" ש"מרן חזר בו". במיוחד בעניינים שנויים במחלוקת או כאלה שלא מבוססים על ראיות ברורות. אתה מביא דוגמה טובה לגבי לוטו, שאכן היו ויכוחים אם הייתה חזרה או לא, וייתכן שאכן לא היה ולא נברא. על זה אין ויכוח. אבל יש הבדל תהומי בין "שמועות" לבין מה שאנו דנים...

הטענה ש"אצלנו יש הכי פחות בעיות" בגלל ש"לא מדברים על נושאי צניעות ברבים" ו"היא הוכיחה את עצמה" – היא פשוט התעלמות מגוחכת מהמציאות. כל מי שעיניו בראשו רואה את הפרצות הרבות, גם בציבור שלנו, שהתפתחו דווקא בגלל "השתיקה" המדוברת. הרי ראינו את ההידרדרות בנושא גרביים, חצאיות, ועוד – שהגיעו מתוך אותה...