תוצאות חיפוש

בבא בתרא ק: אחתיה דרמי בר פפא הווה נסיבא ליה לרב אוויא ושכיבא כו׳ העירוני חכ״א שליט״א מדוע נקט הגמרא ״אחותו של רמי בר פפא״ ולא ״בתו של רב פפא״ א״נ אחותו של ״רפרם״ וכדומה. ועיין כתובות נו: אחותו דרמי בר חמא כו׳ ובסדר הדורות כתב שאחד מהן ט״ס.

שמואל א א פסוק טז אל תתן את ״אמתך״ כו׳ פסוק יח ותאמר תמצא ״שפחתך״ כו׳ צ״ע בשינוי הלשון.

שמואל א א פסוק יד: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ, מֵעָלָיִךְ. פסוק טו: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר, לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי, לִפְנֵי יְהוָה. עלי אמר לה להסיר היין, מדוע...

בבא בתרא צח: רשב״ם ד״ה תנא קמא קתני לה - והכי קאמר תנא קמא וראיה יש לדבר “וקפץ רשב"ג והפסיק את דבריו” ואתמוהי קמתמה כבנין ההיכל אתה רוצה לעשות שאר בנינין בתמיה אין לך להשוותן יחד דכיון דבהיכל רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו בשאר בנינין דלא חשיבי אין צריך להגביה כל כך לכאורה קשה שהרי הגמרא לעיל הביא...

בבא בתרא צח. רשב״ם ד״ה ולא אמרן - דהפסיד בעל הבית: אלא דלא שני - ״לוקח״ בברזא לעשות נקב אחר בחבית אבל שני איכא למימר דהוא גרים: דלא מטא יומא דשוקא - ולא נתעצל ״חנווני״ במכירתו: לכאורה מש״כ הרשב״ם ״לוקח״ אינו מדוקדק שהרי הגמרא מיירי בחנוני ולא בלוקח. ועיין רשב״ם בד״ה דלא שכתב חנוני וצ״ע

דף צה: א"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודה הא רב חסדא מר כמאן סבירא ליה רשב״ם ד״ה מר כמאן סבירא ליה - מברכין או אין מברכין לכאורה הול״ל הגפן או שהכל שהרי בודאי מברכין, רק השאלה היא איזה ברכה וצע״ק

צדקת. עיקר הערתי על הלשון ״נכשל״

דף פח עמוד ב א״ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות כו' וכתב הרשב"ם מעונשן של עריות - אם נכשל בהן עכ"ל לכאורה אינו מובן כוונתו בזה, דפשוט דליכא עונש עריות אם לא שנכשל בהן וצע"ק

דף פז: רשב״ם ד"ה דרבנן לטעמייהו כו' ורבי יהודה לטעמיה דלשדורי "יין" ושמן וצלוחית ביד בנו כו' וצע"ק יין מאן דכר שמיה.

שופטים פרק יד פסוק י וירד ״אביהו״ אל האשה כו׳ מדוע לא כתיב ״אביו״ כדרגיל?

בבא בתרא פו. רשב״ם ד״ה לצדדין קתני - עד שיגביהנה אם דבר קל הוא או עד שיוציאנה אם דבר כבד הוא ״ולפי עניות דעתי נראה לי״ כו׳ לא מצאתי לשון זה ברשב״ם בעוד מקום ויש לעיין מדוע דוקא כאן כתב כן?

בשניהם הכוונה אמות

רשב"ם ב"ב פג: ד"ה שחמתית - אדומה על שם חמה שמאדימתן ועיין בדף פד. ד״ה מדקתני לבנה ש"מ - שחמתית אדומה ולא שחורה כו' שחמתית אדומה ועל שם חמה שהיא אדומה קרי לחטין אדומות שחמתית בדף פג מבואר שהחמה מאדים החיטין וע״ש כך נקרא שחמתית אולם בדף פד ביאר טעמא אחרינא שע״ש החמה שהיא אדומה נקרא החיטין...

דף פב: רשב״ם ד״ה ועד ח' אמות - ולא ״עד״ בכלל ועד ט"ז - ולא ״ט"ז״ בכלל ק״ק מדוע שינה הרשב״ם בלשונו וצ״ע

דף פב. רשב״ם ד״ה אמר רב נחמן יקוץ - מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ "ולשרוף" מדוע כתב הרשב"ם שצריך לשרוף היוצא מן הגזע. וצ"ב

ב"ב פ"ב. רד"ה משום דמיחזי כשיקרא - שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלן גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא) אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא. וקשה, מדוע לא הביא הרשב"ם הפסוק "מדבר שקר תרחק." וצע"ק

בבא בתרא עא. ״פירש״ יהודה בן נקוסא לפני רבי זה פירש וזה לא פירש כו׳ האם מצינו לשון ״פירש״ בעוד מקומות? ואולי הוא לשון נופל על לשון.

הא תו למה לי - היינו הך מצינו לשון זה הרבה פעמים בתלמוד, פעמים ״הא תו למה לי״ ופעמים בהוספת ״היינו הך״ ויש לעיין אם יש חילוק ביניהם ומדוע לפעמים נקט הגמרא שניהם ועיין בבא בתרא סד: הא תו למה לי כו׳ וכמה שורות אח״כ בגמרא הא תו למה לי היינו הך כו׳ ועיין בזה

שפטים פרק א פסוק י את ששי ואת אחימן ואת תלמי וכן הסדר ביהושע פרק ט״ו פסוק יד וצ״ע מדוע שינה מסדר הפסוק בפרשת שלח אחימן ששי ותלמי

פרק ח פסוק {יט}וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃ פסוק כח {כח}וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יש לעיין קצת...