הדבר הזה ברור מאוד וזה מתאים לדרך הפסיקה של מרן זצוק"ל.
דעת הריב"ש שמיעוט המצוי היינו "קרוב למחצה" (וע"ז מרן זצוק"ל התבטא שזה 35-40 אחוז ולכל היותר 30 אחוז. כי אם זה פחות הריב"ש היה נוקט "מעט יותר משליש")
- ולא מצינו לשום אחד מהראשונים שחולק על הריב"ש.
ועל כן אפי' שהרבה פוסקים אשכנזים נקטו...
הרב דוד שם לא נחית לדין של כוונה, הוא דיבר שם על זה "שלא ישבו כולם ביחד" שבדיעבד יצא. (דהיינו ה"בדיעבד" הולך על הדין הראשון ולא על הכוונה)
- אבל בהמשך בעמ' יז דיבר להדיא על ברכה שלא התכוון לצאת יד"ח שלא יחזור לברך מחמת סב"ל.
ברוך ה' היום בבוקר לא אמרנו תחנון.
(וכן נוהגים בכל הבתי כנסת פה בעיר מעלה אדומים... ואם כבר, צריך להלחם פה בבית כנסת אחד או שתים שאומרים הלל עם ברכה.)
- נפגש בשרשור כאן שנה הבאה...
רק בעמ' י הנושא הוא ברכת המצוות. אבל מעמ' יא והלאה חוזר לכלל הברכות.
איפה? הוא רק כתב כמה פעמים שאם רוצה להוציא את חבירו צריך כוונה לכתחילה.
אבל מחמת סב"ל אפי' אם לא התכוון לא יברך שוב.
וזו לשונו: רבנו ממשיך בתשובה אם ציבור מסויים יכולים לקבוע להם יום לעשותו יום משתה ושמחה כיום פורים על נס שנעשה להם. ושאלתי את רבנו, לפי זה מה יהיה עם יום העצמאות ויום ירושלים? וענה לי רבנו שזה אותו דבר.