שני אחים מאותו אב ואם, ונפטר א' מההורים, ולאחד מהם לא חל אבלות ומותר ללכת לשמחות מדינא דשו''ע, ולשני חל איסור אבלות ואסור ללכת לשמחות.
מדובר שבעל השמחה הוא באותה דרגת קירבה לשני אבלים!
לא צריך מקור לזה, עצם זה שזה מנהג צפון אפריקה זה כבר קדש קדשים!!!! אף פעם לא היה שום פקפוק על זה, לא של כל רבנים דשם ולא של צרפת (שגם שם אומרים אותם אמירות באמצע עמידה)!!
יש דברים יותר חשובים לחטט, תורה, ירא''ש קדושה וכו'
למה כבודו לא שואל גם לגבי הלבוש של הגברים ונשים כאחד שלא שמרו גם כמו בתימן, מה שתתרץ על זה יתרץ גם לגבי נושא הפאה, וכמו שהתירו הפוסקים תימנים שצוטטו לעיל!
זאת אומרת שכשפותחים ספרי פוסקי רבני תימן הם מתירים או שלא מוחים, אבל אם מסתמכים על סיפורי (סבתא?) של כלי שלישי רביעי, פתאום כולם אוסרים בלי שום חולק?!!!