תוצאות חיפוש

תדחה בטענות ולא בדמוגוגיה. מצו"ב מה שכתב כן. בירושלמי שבת פ"א ה"ג כתוב: "חילזון יש לו גידים ועצמות". אני סומך על הרב הלל, הוא יודע קבלה טוב, והוא למד את הזוהר כפשוטו. מה? הרי יש הרבה אחרונים שכתבו שזה דג ממש. מן המותר בפיך זה גמרא, עצמות וגידים זה ירושלמי, אז מה לא טוב???

מנין שלא היו ב' חלזונות, ואדרבה יש הוכחות רבות לזה. בספרי (שלח קט"ו) וז"ל "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, וכי מה ענין יציאת מצרים לכאן אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי בגלוי אני ה' אלהיכם דעו מה עשיתי להם למצריים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים...

הDNA שקרן? של מי בדיוק? מצאו איזה ציצית ועשו לה DNA? וגם אם מצאו ציצית, אולי בעל הציצית ההוא שם פורפורא במקום את התכלת האמיתי? מנין לדעת עכשיו מה היה לפני אלף שנים? אגב, אני עסקתי די הרבה בתחום ולא ראיתי מחקר DNA שמוכיח שהיו משתמשים בפורפורא. למי אתה יותר מאמין לDNA או לירושלמי שאומר שהיו בחלזון...

ממש ממש לא נכון. יש הרבה ראיות שזה לא החלזון שצבעו בו תכלת בזמן חז"ל. עיי' שו"ת וישב הים ח"ד סי' ג', עיי' שו"ת מנחת אשר חלק ב' סימנים ב' - ה'.

בגמ' איתא "סימן אמר וכו'", עיי"ש. ובהגו"צ "י"ל שהוא שם אמורא (גליון). נראה שצ"ל אימם סימן, והוא ר"ת הארבע תיבות המקראות שדייקו הנך אמוראי דבסמוך והיינו "איש" "ידבקו" "מטות" "ממטה", ולפי שהוא דומה לתיבמ "סימן" ולא ידעו מה הוא לפיכך השמיטוהו המדפיסים (יעב"ץ). ובכת"י ליתא תיבת "סימן" ונראה שהי' כאן...

יפה מאוד [עיי' הגו"צ עוז והדר שם בשם הגליון].

לא.

רמז נוסף - מסכת בבא בתרא.

רמז - בתלמוד בבלי.

לגבי הרב חיים קנייבסקי - כבר הובא לעיל מספרו דעת נוטה לא ככה. לגבי הרב שריה דבילצקי - נכתב לעיל באשכול זה שהוא היה מניח אף 9 זוגות תפילין, אם אתה חושש לכל שיטה כמוהו ונוהג לפי כל החומרות וצידי צדדי החששות אתה יכול לחשוש גם לצד המגוחך של תכלת בציצית. לגבי שאר הרבנים - כבר נכתב לעיל שהם לא מהוים...

ואילו בדעת נוטה מבואר דעת הגר"ח קנייבסקי שודאי אינו התכלת ואין להטיל מצו"ב. כתבת כבר לעיל שאין איסור בזה, וענו לך שיש חששות רבות כמבואר לעיל, אין טעם לחזור שוב ושוב על הדברים. ואגב - כל הרבנים שלא מטילים תכלת לכאורה הם גם מתנגדים, דאי לאו הכי מפני מה אינם מטילים לכה"פ מדין ספק? ע"כ ראו בזה...

השבת שבע ברכות שלי היתה בפרשת חיי שרה, והעלו אותי לתורה עליית שישי 'ואברהם זקן וגו' [כוונו שזה יצא בעליית שישי], ואח''כ קראו מתוך הסידור ואברהם זקן ותרגמו.

טעות גמורה! כל גזלן צריך לעשות קנייני גזילה, שינוי מעשה, שינוי השם, שינוי רשות ויאוש, אך ללא הקניינים הנ"ל ודאי ודאי שמוציאים מהגזלן.

מנין שעירוב הטעמים מחייב משום בישול? מה שי"א שיש מקומות שלא התבשלו וחייב ע"כ, הוא דחוק מאוד דהא שיעור בישול הוא בכגרוגרת, ולפי"ז אם לא היה גרוגרת שאינה מבושלת אין חיוב כלל, וזה לא מצוי שיהיה גרוגרת שאינה מבושלת אלא בקדירה שיש בה לכה"פ י' גרוגרות ויותר, והכלבו סתם וכתב שחייב חטאת ולא כתב שיעור...

זה נכון שהרב טופיק שר יותר מדויק מהגר"י הלל, אך אני שמשתתף באופן קבע באהבת שלום שאלתי פעם להחכם הכולל ר"י הלל מפני מה אינו שר מדויק, ואמר לי שעדת הבבלים היו אוהבים מאוד לעשות שירים בלחן איטי מאוד, ויש הנמשכים מזה לעצבות, ולכן הוא עצמו כתב עיבוד לשירים הללו, לחיותם וליתן בהם נופך ושמחה. ונמצא א"כ...

ההגסה עצמה לא מועילה כלום אחר שנתבשל כ"צ, כנלענ"ד שזו המציאות. מה שכתבתי בקונדריס הזעיר הנ"ל הוא שהגסה היא מצרכי הבישול, היינו זה דרך מבשלים בפעולה זאת, ובבישול החיוב הוא על הפעולה ולא על התוצאה וכמבואר שם, לכן כיון שהפעולה היא מדרכי הבישול, אף אם אין תוצאה חייב הכלבו חטאת, אך להלכה בשו"ע לא פסק...

זה שהוא הרבה זמן על האש מוסיף טעם טוב, אך ההגסה עצמה לא מעלה ולא מורידה כלל.

לענין הלכה בפשטות לבני ע"מ מותר כאשר מבושל כ"צ, ואפי' הוא על האש ממש. עיי' שו"ע שי"ח י"ח ומשנ"ב שם.

צירפתי כאן מה שכתבתי בזה בעבר.

במבושל כל צרכן הוא משתבח ע"י ההגסה? לא ידוע לי על דבר כזה.