תוצאות חיפוש

גם בדברי הלוית חן לא כתוב שלאחר ג' רגלים 'אסור לברך'. הוא אומר שאפשר לאחר עד ג' רגלים כדין בל תאחר. מי שלא הביא קרבן תודה עד ג' רגלים ועבר על בל תאחר - לא מביא יותר קרבן תודה? ה"ה שגם יכול לברך. אלא שלא יעשה כן כמו שלא יעבור על בל תאחר. וממילא נפל גם הלוית חן שהבאת לשיטתך. מי שנשאר זה רק! הערוך...

הוא לא כותב את זה בדעת 'הצידה לדרך'. הוא לא הזכיר את דבריו כלל. הוא כותב את זה 'סברא שלו' בדעת הטור. בצידה לדרך זה לא כתוב, וחבל לחזור על הזמן על אותו הדבר. מי שרוצה לפסוק כהחולקים על השו"ע וסתימת רוב האחרונים - שיערב לו. השגה על מי שפוסק כסתימת השו"ע ורוב האחרונים - אין כאן. ותו לא מידי.

איך הגעת לכמה 'חודשים'?. אתה [היינו הערוך השולחן] מחליט שי"ב חודש כן ויותר לא? על פי מה? האם הצידה לדרך עלה בדעתו החילוק הזה??? תהיה כנה עם עצמך. אל תשקר את עצמך ואת כולם! הקב"ה יודע שבלבך אתה יודע שהאמת היא לא כמו שאתה אומר, אלא שאתה רוצה להצדיק ולהצדיק כל הזמן. פשוט וברור שכמו שאין חילוק בין...

ממש מפחיד... מי שאומר שהדבר שלא כפשוטו הוא הבעייתי. אכן זה כתוב 'להדיא' ו'זו ראיה שאין עליה תשובה'. להגיד 'לאו דוקא' ו'לא כפשוטו' זה ממש לא תשובה. עכ"פ למי שמחפש את האמת באמת.

האם נראה לך שמישהו חושב שהגומל זה כמו קרבן תודה בדיוק? כונתי פשוטה 'שלענין זה' שהביא ממנו הצידה לדרך בעצמו ראיה שאין לה הגבלה כמו קרבן תודה - א"א לעשות 'פלגינן', ולגבי 'הזמן' - זהו ללא הגבלה. תתבונן היטב. אתה לא חייב להשיב כדרכך בדברי חירוף וגידוף.

האם נראה לך שהשו"ע שכתב 'כל זמן שירצה' חשב שנבין דהיינו 'עד שלא ישכח מלבו'? האם כל האחרונים שהעתיקו את דברי השו"ע כפשוטו ולא כתבו כלום - גם סברו כך? האם השו"ע לא יכל לכתוב במילים פשוטות במקום 'כל זמן שירצה' - 'עד שישתכח מלבו', ולא היה גורם להטעות אותנו? השכל הישר מבין שהדברים כפשוטם. שבקי לערוך...

כבר כתבתי כמה פעמים לעיל, שברמב"ם המדוייק כתוב להדיא במקום שעות 'זמניות' [שכתב המתרגם הישן] - שעות 'שוות' [או 'מתאימות', דהיינו 'מעלות'].

אז זה לא מופקע. אבל הרמב"ם לא אמר את זה, אלא אמר להיפך....

אני אומר לך שברמב"ם הנדפס, שהיה לחזו"א, כתבו 'להדיא' שעושים לפי 'זמניות', אבל בתרגומים החדשים מכת"י של הרמב"ם בעצמו כתוב להדיא 'שוות' או 'מתאימות' [וכבר מהר"י פראגי עמד בזה לפי כת"י שהיה לו]. כדאי שתתבונן יותר, ותראה מה הסוגיא כאן.

מצורף.

האם נראה למאן דהו שאפשר וצריך ליישב את 'כל' הראשונים לפי האמת? אם כולם צדקו - אז במה נחלקו? ודאי שבסוגיית הזמנים לא כולם ידעו את האמת האמיתית [עם כל הקושי לקבל זאת]. וצריך לברר את הראשונים שידעו ועסקו בעניני תכונה וקראו את הספרים [של התוכניים, גם של אומות העולם], ולקבל את דעתם שמתאימה למציאות...

תשובה מגוחכת שלא נשמעה כמותה בבית המדרש מעולם. צא וראה להיכן אפשר להגיע כשמעקמים את השכל, ודי בזה.

למה אתה לא מתייחס לזה שכל המקור לשעות זמניות בעלות השחר הוא טעות המתרגם בפהמ"ש של הרמב"ם. כבר מהר"י פראג'י כתב כן, וכן הוא לפנינו במקור הערבי מכת"י של הרמב"ם בעצמו. אז מה יש להמשיך לדון עוד בשיבוש זה? האם יש מצוה או ענין לקדש את השיבוש??

לא הבנתי מה התחדש שם על מה שכתבתי.

מה שהביא מרן זצ"ל מהריקאנטי שכתוב בו 'תורתו' תורת אמת - ראיתי שכבר עמדו בזה, שהוא ט"ס .

היא מוזכרת בדברי חז"ל עצמם: אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. זמן זה במציאות הוא כשיטת המעלות....

ידוע שלוח אור החיים מחשב את זמן 'הנשפים' שזה עמוד השחר וצה"כ לפי 'זמניות', ודבר זה טעות גמורה הוא לכל מי שמבין בענינים אלו. הנשפים אינם תלויים 'בזמניות' אלא 'במעלות'. מקור הטעות הוא בתרגום המוטעה בפה"מ המודפס בריש ברכות. כבר החיד"א כתב בשם מהר"י פראג'י שבערבי לא כתוב זמניות אלא 'שוות'. ופלא...

כעת עיינתי בשו"ת בית דוד סי' ר"פ [שציין מרן זצ"ל] שהתיר תספורת בליל ו', וראיתי שכתב כמה פעמים שההיתר הוא משום שלא יוכל להסתפר לאחר מכן, משום שהם נהגו שמסתפרים רק בל"ג או ל"ד, ולאחר מכן מחמירים עד שבועות, אבל לדידן שמתירים מל"ג - אין היתר לדבריו בתספורת בליל ו'. וכ"ש נישואין לפ"ז שאנו מתירים מל"ג...

כל הצירופים הנ"ל שייכים 'בכל' ליל ל"ג לעומר בכל שנה, וכ"ש בליל ל"ד לעומר בכל שנה. והרי לא מתירים בצירופים אלו. אז מה השתנה כעת? מה הקשר?? מי לא יודע ב"י זה? הב"י דיבר על ההיתר 'הכללי' שבכל שנה. כאן אנו עוסקים בהיתר 'פרטי' של 'לפני הזמן הרגיל'. להיתר זה יש סיבה - כבוד שבת. סיבה זו 'לא' שייכת...

תשובה רטורית. א. האם נהגו באיזו קהלה בישראל ובעולם שנשים מברכות על ההלל בליל פסח? האם יש איזה פוסק קדום שהורה כן או הזהיר כן? ב. האם היה איזה מנהג קדום שמותר לברך על נר חנוכה במסיבות במקום שזה לא בית כנסת? ג. האם היתה איזו הוראה קדומה שמי שהדליקו עליו נר חנוכה, כשמדליק ביום השני יברך שהחיינו...