תוצאות חיפוש

הכוונה כמובן לא לש"ץ עצמו אלא לאחד המתפללים שלמרות שכתב ממרן על שיחה בחזרת הש"ץ שגדול עוונו מנשוא מכל מקום בזה שרי.

בקשר לנידון אם צריך להגביה את כל היד ולא רק את כף היד. לא באתי כאן לכתוב הלכה למעשה אבל הלא ידוע שכך כתב המבי"ט בספרו בית אלדים וכן כתב מילה במילה אות באות !!! בספר באר שבע [שניהם היו באותו דור וקבלתי מרבי שהמבי"ט העתיקו מספר באר שבע ולא להפך].

ואיך נשכח מה שדרשו בזוה"ק על אשנוגה

זה בערך אבל לא מדוייק למשל ברכות בדפוס וינזיא נגמר בדף סח ובדפוס וילנא נגמר בדף סד וכן הלאה. כבר נדפס (לפחות חלק מ)התלמוד בספרד לפני הגירוש ומרן היה בשעת הגירוש כבן ארבעה שנים, ובכסף משנה הל' ס"ת ציין לחומש (כנראה) דפוס איישאר (שם העיר בספרד הדפוס היה בשנת ר"נ בערך).

דברי כבודו כמובן שנכתבו על דרך הומור וליצנות אף שעירבב בתוכם גם מעט דברים של טעם כדי לערבב את השטן. ויישר כוחו.

כתבו הפוסקים שנהגו לברך אף על ט"ק שאין בו שיעור ואינו ברכה לבטלה. [ולכן כל הדיון הוא על לכתחילה כדי לקיים מצוות ציצית ולא על איסור ברכה לבטלה] ולמרות שהראשונים שנהגו בפועל בט"ק היו אשכנזים והם הרי ס"ל שמותר לברך על המנהג (כמו הלל בר"ח) מכל מקום גם לדידן פסק מרן שאפשר לברך על טלית שאולה ומקורו...

שמעתי מחכ"א שבשל יד עדיף שלא להניח בב"א בשונה מש"ר. והטעם שש"י לפי הרבה דעות של רש"י ושל ר"ת כשרים זה לזה וממילא יש חשש בל תוסיף (ויכול להתנות וכו' וזה מורכב). משא"כ בש"ר שכל פרשה בבית אחר בזה של רש"י פסול לר"ת וכן להפך. וצ"ע

אין מחלוקת. דעת הרמב"ם כן דעת כל הספרים הקדמונים. והרא"ש (או יותר נכון רבינו תם) סבר שזו מחלוקת קדומה [ולא הכריע ממש]. ולכן גם הרמ"א האשכנזי (כלומר הפולני) הכריע להלכה כרמב"ם וכך נהגו גם תימנים גם ספרדים גם אשכנזים במשך הרבה דורות.