תוצאות חיפוש

מי שיכול להעלות שיעלה. תודה.

הרב @יש תקוה זה עצוב.

רבותי, להתחיל לפקוח עיניים על המבוגרים! במקרה יצא לי לשמוע מהרב יצחק פרחים שליט"א יו"ר ארגון לב אחד שתשוח"ח לו על כל מה שעושה בעניין. לטענתו יש במגזר הספרדי הישיבתי בלבד (לא כולל מודרנים ועובדים בהגדרה) למעלה מ-2000 (!) בנים ובנות מעל גיל 28!. זה מספר בלתי נתפס. מי שיכול להביט לימינו ולשמאלו...

אני לא מכליל ובכל ציבור יש אנשים טובים ומוצלחים יותר או פחות, אבל ברמה הכללית הרמה לא מגיעה לקרסולי שום ישיבה חרדית, וכמובן זה לא בגלל שהם פחות מוכשרים אלא בגלל שהמקום של הלימוד תופס פחות.

וזו אחת הישיבות המובילות בציבור הדת"ל. היא משוייכת ל"ישיבות הקו" של הרב טאו.

זה נחמד ויפה אבל יכלנו להישאר גם אנחנו בישיבה קטנה, שם הכל היה בהיר ונהיר.

עברתי על כל האשכול ורק ראיתי שמנסים למצוא מחלוקות בציבור הדת"ל (שכמובן ישנם ועוד איך) ולא עונים לגופו של עניין. שזה נכון. יש בציבור החרדי יותר מחלוקות (למרות שמצופה הרבה יותר מציבור שמגדיר את עצמו יותר רוחני ויותר איכותי) . ואני אישית זה חורה לי מאוד ואני גם מנסה להתעלם מהם ולגשר עליהם. אבל...

במקרה הייתי שם בימי חורפי למשך כמה ימים (היה מנהג כזה פעם בסופי זמן היו שם בחורים מחברון ותפרח), ונכנסתי לשיעורים שם וגם דיברתי עם כמה בלימוד, אמנם גם אני הופתעתי לטובה, אבל אין מה אפילו להתחיל להשוות את רמת הלימוד שם לישיבות, השיטחיות שולטת ואין שפשוף ישיבתי (בלימוד כמובן) מינימלי.

ולפי הנ"ל בהודעה הקודמת השאלה עדיין עומדת, כי זה ששנינו רוצים שהחפץ יהיה שלך לא הופך את זה לשלך לעולם. ולזה צריך לומר (כמש"כ האחרו' שהבאתי בתחילת השרשור) שע"י הקניין נעשית גמירות דעת או שהוא ראיה לגמירו"ד וכנ"ל.

זה נכון בשביל לקרב את הלומד למעשים שהוא מדבר עליהם (שהם לא רק איזה פעולה סתמית), אבל שוב - זה שלא צריך קניין בכה"ג זו הגדרה לא נכונה כי מבחינת התורה זה לא יהיה שלו לכל העניינים האיסוריים הנ"ל ואיסור גזל ביניהם, אפשר לומר שבכה"ג לא צריך שזה יהיה שלו, כי אם אין לו שום נפק"מ מה אכפ"ל להשתמש בחפץ...

נכון. פשוט.

הרעיון עצמו יפה, אבל לעולם יהי' נפק"מ אם זה שלו או לא גם בלי שיתחילו לריב, למשל אם יכול לקדש בזה אשה.

אולי כי פעמים היינו ממש אותו העניין ופעמים רק דבר שאפשר ללומדו ממה שנאמר (אבל לא בדקתי כלל בש"ס אם נכון).

כל מה שנכתב כאן בנושא נמחק תוך דקות.

כל הנ"ל דברים פשוטים באחרונים ואין לי מה להאריך בזה יותר.

כך כתוב בראש המודעה.

לא. משיכה והגבהה הם מעשים שממילא על ידם ישנה "הוראת בעלות", היינו שמי שמגביה או מי שמושך חפץ הוא נראה בעלים. התורה חידשה שאם מסכימים על העברת החפץ אזי משעה שעושה הקונה מעשה כזה, שמורה בעלות, הוא נעשה לבעלים. (ובתוך זה הנידון, אם נעשה בעלים כי עשה את המעשה או כי המעשה מוכיח שהבעלים התרצה).

הכל מאותו השורש שע"י הסכמה מועברת הבעלות. זה קי"ל לרבנן דאין גמירו"ד מוחלטת עד שיבטאו אותה בקניין (וכעין מש"כ בנימוק"י ר"פ המפקיד דטעם דא"א מקנה דשבל"ע הוא משום חסרון בגמירו"ד. ואטו אם יצווח שאינו חסר בגמירו"ד יהני).

ע"ז גופא עניתי שאמנם הההסכמה היא המעבירה את הבעלות אבל נצרך לבטאות אותה במעשה. (ומצאתי כתוב אצלי שיש בזה ב' דרכים באחרו', הא' שהמשיכה היא הראיה להסכמה (כ"כ ר' יוסף ענגיל [בעל האתוון דאורייתא] בס' ציונים לתורה כלל ל"ט) והב' היותר פשוטה שע"י מעשה שעושים מראים ביניהם שיש הסכמה והיינו שהמעשה הוא...

משיכה בהסכמת בני אדם מבטאת בעלות. (ובאחרו' יש שר"ל יותר שע"י ההסכמה הבעלים מפקיע עצמו מהבעלות והמשיכה היא רק להכניס לרשותו, ולהכניס לרשותו חפץ שאין עליו עוררין שיש להם בעלות יותר אפי' בהחזקה סגי, ע"ע בשער"י ש"ה פט"ו).