תוצאות חיפוש

כה. במתני׳ אני אדון קרן מרגל ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר החמיר בקרן כו׳ פתח ברגל וסיים בשן ורגל והכי הול״ל אני אדון קרן משן ורגל כו׳ וצ״ע

דף טז: כבוד עשו לו במותו כו׳ חד אמר שלשה וחד אמר שבעה ואמרי לה שלשים רש״י ד״ה שלשה - ימים הושיבו ישיבה על קברו ד״ה וחד אמר שבעה - ימים יש להעיר, מדוע כתב רש״י אצל שבעה שהכוונה לימים, הרי כבר כתב כן אצל שלשה, ואחר שכתב כן אצל שלשה ושבעה, מדוע לא כ״כ אצל שלשים. עוד ק״ק מדוע אצל שבעה נקט...

דף יד: רש״י ד״ה פרה שהזיקה טלית - שדרסה עליה בחצר הניזק וטלית שהזיקה פרה ברה"ר כגון שנתקלה ״בהמה״ בטלית ונשבר רגל ״פרה״ יש להעיר על לשון רש״י, א) מדוע פתח בבהמה וסיים בפרה ב)לכאורה תיבת ״פרה״ מיותר והול״ל ונשבר ״רגלה״

א) דף ט: רש״י ד״ה שליש ביתו - שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ציצית או ספר תורה שליש מה שיש לו בהידור מצוה עד שליש במצוה - שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור דתניא (שבת דף קלג:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית...

בבא קמא דף ח. א)רש״י ד״ה מכרן לא' או לג' בני אדם - ביום א' מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה וב"ח והיו לו עידית ובינונית וזיבורית לכאורה הול״ל ״מי שהיה עליו נזקין ובע״ח וכתובת אשה״ דומיא לסוף דבריו ״עידית בינונית וזיבורית״ וצריך ביאור. ב) רש״י ד״ה כולן נכנסו תחת הבעלים - נכנסו הלקוחות כדין המוכר...

בבא קמא ז: אלא אמר רב אחא בר יעקב אי איכא לדמויי לב"ח מדמינן ליה בעל חוב דיניה בבינונית כו׳ אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא אי איכא לדמויי לכתובת אשה מדמינן דהא כתובת אשה דינה בזיבורית כו׳ איתיביה אין לו אלא עידית כולם גובין מן העידית בינונית כולם גובין בינונית זיבורית כולם גובין זיבורית היו לו...

אשמח לשמוע…

גם אני מעניין לדעת איזה ת״ח עונים על שאלות בש״ס ופוסקים

גוט וואך! בבא קמא דף ב: רש״י ד״ה בעיטה - שבעטה ברגליה ושברה את הכלים ואהכי הוו תולדה דקרן דכוונתן להזיק כי קרן ואין הנאה להזיקה כי קרן ואין הזיקו מצוי תדיר והלכך הוו כי קרן ״דכל אימת דלא הועדה בב"ד ג' פעמים בכך אינה משלמת נזק שלם״ צ״ב במש״כ רש״י בסו״ד ״דכל אימת דלא הועדה״ כו׳ לכאורה מה ענין...

יישר כח! אולם לכאורה אי אפשר לפרש כן שהרי הרבה פעמים המימרא אינו דבר הלכה ומ״מ יש דבר בשם אומרו.

קידושין מד. אמר רב נחמן בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה לכאורה יש עוד נפקא מיניה לענין אמירת דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם ועיין.

לח. והוא הדין שינהגו ומה חדש כו׳ בשיטה קדמונית כתב ש״והוא הדין״ הוא כמו ״והדין נותן״ דהיינו קל וחומר. האם מצינו לשון זה בעוד מקומות? בדרך כלל נקט הגמרא ״והלא דין הוא״ כו׳

קידושין דף לא: רש״י ד״ה כגון אנא - שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי ועושין לי זאת מה אעשה יש לעיין מדוע נקט רש״י ״אהבה״ אצל אביו ו״יקר״ אצל אמו

קידושין כט. רש״י ד״ה המוטלות (עליו) על האב - כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה יליף ואזיל מקראי יש לעיין מדוע שינה רש״י מסדר הברייתא ונקט ״ללמדו תורה״ בתחילה

ראיתי שבכת״י רומי הגירסא ״בת מיעבד ומיכל״

דף כב. וצריכא דאי אשמועינן בניו משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא אימא תעביד ותיכול לכאורה צ״ל ״אבל אשתו דבת מיעבד ומיכל היא״ כו׳

דף יב. רש״י ד״ה יותר מאלפים קרי להו - משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש שמביא על הניית פרוטה אשם בכסף שקלים צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו לכאורה דברי רש״י ״משנה זו״ כו׳ לא שייך כלל לדברי הגמרא ״יותר מאלפים קרי להו״ ועוד קשה מדוע לא כתב כן בתחילת הגמרא וצ״ע.

דף יא: אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה מאי קמ"ל תנינא חמש סלעים של בן שלשים של עבד חמישים של אונס ושל מפתה ומאה של מוציא שם רע כולם בשקל הקודש רש״י ד״ה קצוב - שנאמר בו כמה כגון חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע...

דף יא. בכסף בית שמאי אומרים בדינר מאי טעמייהו דבית שמאי אמר רבי זירא שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר האם לית ליה הא דאמרינן טב למיתן טן דו?

דף ט. ת״ר בשטר כיצד כו׳ בתך מקדושת כו׳ יש להעיר מדוע נקט הגמרא ציור של קידושי בתו ולא סתם קידושין של אשה.