תוצאות חיפוש

אני כותב את זה בתוך החידושים שלי על הש"ס שמי שלומד כבר מונח בסוגיה

אם אני יעשה את זה מתי אני ילמד...

משום מה לא נתנו לי

ברכות דף יב ע"א בבעל המאור ד"ה מאי הוי עלה וכו' הני מילי בחותם בכסא דשכרא "בדחמרא" א"נ בחותם "בדנהמא" בתמרי. כצ"ל.

מס' ברכות דף יב ע"ב רמב"ן במלחמות ד"ה מאי הוי עלה וכו' אמר הכותב וכו' וכן אמר רבה ור"י אמר "האל" הקדוש "ומלך אוהב צדקה ומשפט" מדקא בעו הכי וכו'. כצ"ל.

מס' ברכות דף ח ע"א גמ' ואילו גבי יר"ש כתיב אשרי כל ירא ה'. כ"נ דצ"ל, והוא פסוק קודם יגיע כפיך וגו' ומחמת שדומים שני הפסוקים הוחלפו זה בזה. ושאמר גדול וכו' יותר מיר"ש אין ר"ל שיר"ש בדר"כ אינו נהנה מיגיע כפו שאדרבה יגיע כפיך כי תאכל נאמר על אשרי כל ירא ה' אלא אומר על כל דבר בפנ"ע.

יש באמתחתי הרבה הגהות ואשתדל לכותבם כאן כל פעם קצת. מסכת קידושין דף לט ע"ב גמ' ואחר מאי "חזא" וכו'. כצ"ל וכ"ה בחולין (קמב.), ותמוה שלא הגיהו.

רב ביבי. אומר מרן רה"י נר"ו שצ"ל רב ביבי שניהם בחיריק[1] ולא ביבי בציריה וקמץ דא"כ היה צריך לכתוב ביבאי כמו שמאי וכדו'. ולי נראה כמש"כ מלא הרועים (ברכות ו.) בשם השל"ה שצ"ל בציריה וקמץ כמו שכתוב בעזרא (ב, יא) בני בבי וגו'. ומה שטען רה"י נר"ו שהיה צריך לכתוב עם א' נ"ל שמשום שבפסוק לא כתוב עם א' לא...

תשובה שכתבתי למי שלא רוצה להסתבך רק לשמוע טענה עיקרית (לפי דעתי) אשמח להערות והארות בעניין עופות המצויים היום בכדי לייצר עוף שבו החלקים שנאכלים שמנים יותר הוצרכו מגדלי העופות לעשות הכלאות של כמה סוגי עופות. וכ' בשו"ת שבט הלוי ח"י (סי' קי"ג) שנתברר למעלה מכל ספק שמינים שמרכיבים לפעמים הזכר הוא...

לאחר הפסח ברור שנאכל לתענוג ואפי' בפסח עצמו אם לא היינו אוכלים רק מהמצות אינם נאכלים קבע. ואולי גם בפסח לא נאכלים קבע רק כשקובע סעודה עיין שם

לדעתי לכאו' לא יתכן לפרש דחשיב שינוי משום העילויא דאית ביה בהמשך, שמסתבר שאם אינו שינוי שהרי בשאר פירות נשארים בברכתם ה"נ כרגע אינו שינוי והוא כפרי עצמו (החיטה) שלא יעלה על הדעת שברכתה שהכל משום דאית לה עילויא בפת. ודרך אגב זה מזכיר לי את החילוק בין מצה נכססת שברכתה במ"מ אחרי הפסח לבין אם הרטיב...

הסוגיה שם היא בפירות מעוכין לעיסה (כתמרים דעסיק התם) ולא בשוחק פירות ששייך בהם שחיקה עד דק.

נראה שכבודו לא עיין כראוי בגמרא וברש"י שם. שהגמ' ר"ל שהחיטים בזמן שהן קמח אינו העלויא דאית בהו לבסוף כשמן בזית, ולכן אין לומר שאע"פ שהן בשינוי כיון שהגיעו לעלויא יברך כברכתם, דהא לא הגיע כמו שהזית הגיע. ואצ"ל שדבר שאין לו עלויא שברכתו שהכל. וכן פרש"י שם (ד"ה הכא) הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך...

צ"ל "חלקן" כלשון הרמב"ם. ועכ"פ היינו מעשה קדירה שהוזכר בגמ' שיש בהם אחד לשנים. וכאן מיירי ביותר מזה אבל ניכר שהם חיטה. וגם טעם בקמח איני יודע אם שייך אם לא שניכר קצת מראה החיטים. ולמעשה בקוקוס המתבונן יראה שהיא טחינה דקה מאוד רק שלא נהפך לאבק ולכאו' הוי ודאי בכלל "נטחן קצת" שבשו"ע.

לשון השו"ע: "לא שנא נטחן קצת" לא דק קצת, משמע שיש מראה של חיטים.

נכון.

אבל גם קמח חיטים שלא נטחן אלא מעט ועדיין יש בו טעם של חיטים מברך שהכל כמש"כ השו"ע סי' ר"ח ס"ה לכן נראה שיברך שהכל.

אגב המרוקאים נהגו גם בפסים שחורים

לענ"ד אינו נכון אלא שהטעם שמברכים מזונות הוא מפני שאין קובעים עליה סעודה מחמת הכסיסה ועכ"פ חוששים לסברא הזו וא"כ ה"ה שהיא רטובה שלא נחשב שינוי כלל כמו בצנימים. וכן כמו שכתב הט"ז בסי' קס"ח שאם הוציא את המילוי של פהב"כ שעשויה כמין כיס עדיין ברכתה במ"מ.

במהדורה ראשונה של שו"ת הראש"ל הוא לא דיבר על הקושיה מצנימים רק במהדורה השנייה. ולענ"ד התי' לא מסתבר שהרי אם אין שינוי כלל בין מצה רטובה ללא רטובה כמו צנימים עד כדי כך שממשיך לברך המוציא על צנימים ה"ה דלא שייך לומר המנהג על יבש ולא על רטוב הרי היינו הך.