זה נראה שהספר פשוט מסכם את לב הענין, את המו"מ עצמו, בלי כל השמות של מי אומר מה. רק את עצם הרייד. וזה דבר נפלא ביותר!
וכיוצא בזה,
כבר הרבה זמן אני חושב, שאולי היה ראוי לעמד את ספרי מרן זצ"ל בשימוש בשני גופנים. גופן אחד מיוחד לציטוט מדברי הפוסקים, או לאיזכור שכ"כ פלוני וכ"כ אלמוני, וגופן אחר -...
אני לא אמרתי שמי שקורא את הגמרא כפשוטה הוא טועה.
אדרבה, זו הגישה הפשוטה.
הראיתי שהדעה של הבחור מצד עצמה לא חייבת להיות פסולה [והראיה שהרשב"א כתב כן].
החזו"א רצה להעביר מסר חינוכי. הוא לא דאג ליין שעל השולחן.
אתה יכול להבין ענין עדין?
אפשר לגרום לבחור להיבהל, כשמראים לו שהוא בדרך להיות אפיקורוס שיינו יין נסך.
זה לא אומר שהאמירה הזאת בפני עצמה מזכה אותו בתואר הזה.
אנחנו מדברים על אותו מעשה בדיוק.
זהו אקט חינוכי. לא זולת.
[הרי הרשב"א בחידושי אגדות על הגמרא של עוג אומר בדיוק את מה שהבחור אמר. אלא בחור לא אמר את זה כי הוא רשב"א, רק כי היה לו קצת פקפוק בקדושת דברי חז"ל].
אז כמו שאמרתי לך, פשוט תיגש לאחד מבני משפחת שטרנבוך, ותשאל.
זה מה שאני שמעתי, גם מגיסי שהוא כלי שני [ולמד בישיבת הרב שטרנבוך], וגם בפורום לתורה זה נכתב לא אחת.
אין על זה ויכוח.
ואי"ץ להגר"ד יוסף, כי זה מפורש בדברי מרן זצ"ל בכה"ח.
אולי רק השמיענו לגבי האק"ק.
אני חושב שיש ריכוך בעמדת הגר"י יוסף, שבהחלט ניתן להבין אותה כפתיחות וקריאת חומרים שמרן אביו לא קרא.