כלומר, אם לחכם עובדיה היה הרשות להיוועץ ברבותיו וללכת נגד רוב חכמי הדור שהחזיקו בפסקי הבא"ח,
לכל אחד יש רשות להגיד את דעתו בתורה [או להסתמך על רבותיו] גם בניגוד לדעת רוב חכמי הדור.
זה מחזק את העמדה שלי בנוגע לתכלת. תודה.
בדורות הללו הפילוסופיה היתה בראש השיח בכל מקום, אצל יהודים וגויים כאחד. וממילא אותם ראשונים סברו שיש צורך לגזול את החנית מיד המצרי ולהשיב באותו האופן [וחלקם באמת סברו שצריך להאמין בדרך מופת והוכחה].
וגם בזמנו התנגדו לה רבים מרבותינו הראשונים, חלקם גם מוגדרים 'פוסקים'.
אני מן הסתם לא צריך לחדש לך...
בצחות יש לומר - שמרן הראש"ל הגר"י משיב כמו 'מרן האבא', עם בלאנק, ברצינות, בצורה שמפרגנת מאוד לשואל.
ואחיו הראש"ל הגר"ד בחר דרך שונה, כמו בעוד תחומים ;)