בבא"ח מבואר להדיא "שבהליכה לתיבה היו מוליכים סגור" [כהאר"י]
דהרי כתב, דתחילה היו פותחין אותו בהיכל, ושם לא היו כל הקהל רואים [משום שכשפותחין בהיכל זה רחוק מעיני שאר המתפללים שמאחור].
ואח"כ מוליכים את הס"ת לתיבה "ושם היו פותחין אותו בשביל כל הקהל"
והיינו- דבהליכתו לתיבה הוא היה סגור, וכיון שלא...
ברור שאני יכול להבין את הצד השני, אבל שיסבירו את הרישא של האבן עזרא "יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים"
כל עוד שלא ביארו את השורה הקריטית הזו, איני יודע אם יש מצווה להבין את הצד השני [כלשונך]
ומה עוד- שגם הם לא כתבו שיש עוד הבנה באבן עזרא, אלא הם כתבו רק את הצד שלהם...
הוא לא כתב 13 וחצי דקות אלא עד הכוכבים, דיתכן שלמד כשיעור מיל הגדול דאז יצא כ- 20 דקות
מ"מ לגופו של עניין- כתב להדיא, דיום הוא תלוי בחמה, והוא כלילה לכל דבר הן לעניין ק"ש והן לעניין שבת וצאת שבת [כמובן אחרי בין השמשות]
לא מציאותית אלא דינית- והיינו שהתורה בהלכות של לילה ויום תלתה זאת בשמש...
קודם כל מהרישא של האבן עזרא להדיא דלא כר"ת דהא כותב בזה"ל "יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים", דכאן קודם כל הביא יסוד שיום בתורה תלוי בשמש והיינו שיוצאת השמש זה ודאי יום וכשמתכסה מעינינו, וכלשונו עד בואה, זה לא ודאי יום כי יום תלוי בשמש, אם כי זה עדיין לא לילה גמור כי עוד...
לאחרונה ממש, מצאתי שמרן זיע"א כותב על הרב מזוז ז"ל
"וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"
[די נדיר שמרן זיע"א כותב לאחד מזמנינו כאלה שבחים ותארים]
מתוך יביע אומר ח"ח סי' י"א סק"ו
הבאתי לך לשונות מפורשים של השו"ע בכל המקומות דמסתכלים על כוכבים אפי אם הרקיע מזהיר [עיין לעיל]
והמנחת כהן והפרי חדש כתבו והאריכו בזה להדיא
זו המציאות שהייתה, אף פעם לא בדקו לפי שעון ולפי זמן של כך וכך דקות
עוד פעם
תדע להבדיל ולהבחין
לא דיברנו על ר"ת, ר"ת זה ד' או ה' מילין חוק ולא יעבור
דיברנו על מי שפסק את ר"ת מהאחרונים, הן שו"ע והן פר"ח והן מנחת כהן, דאע"פ שפסקו כר"ת, עדיין זה לא סותר את הכוכבים
ואם נאמר במילים יותר פשוטות לא פסקו את ר"ת לגמרי, ושתמיד חוק ולא יעבור צריך ד' מילין ו- 72 דקות ונגמר...
לכן כתבתי ולא רק אני אלא עוד חכמים כאן [עיין בדבריהם]
שכל מי שפסק כר"ת, בדק בכוכבים מאחרי השקיעה הרגילה, הן שו"ע והן פרי חדש והן מנחת כהן
וכל הפוסקים דאזלי כר"ת- מעולם לא כתבו בשאר נושאים [וכמו שהבאתי למעלה רשימה מכל או"ח ויור"ד] שום שיעור של ד' מילין או ה' מילין או 72 דקות או 90 דקות
אלא בכל...
כל מי שדיבר על כוכבים והזכיר כוכבים פירושו אחרי שקיעת החמה שהשמש נעלמה, לאף אחד לא היה הו"א לחפש כוכבים כשהחמה עדיין, כל הנושא מתחיל אחרי שהשמש נעלמה, אז כולם כתבו להסתכל בכוכבים.
ומה שהזכרת- שהבאתי לעיל כמה מקומות שכתבו "שלא שקעה עליו החמה".
לא כמה מקומות, אלא אך ורק מקום אחד- והוא בתעניות...
אין דבר כזה, גם מי שפסק כר"ת, תמיד כתב שצריך להסתכל בכוכבים
ואפי' בשו"ע גופיה, בכל מקום שדיבר תלה זאת בכוכבים.
סימן רלה סעיף א'- זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ובב"י- ביאר שם בשם ר' יונה דמעיקר הדין צריך ג' כוכבים בינונים אלא מאי כיון שלא בקיאין להבדיל בין גדולים לבינוניים...
במאמר המוסגר אם כבר הועלה עניין זה דשיעור מיל
באבן עזרא מובא דמעמוד השחר עד הנץ יש 80 דקות,
ולכאורה- אין זה מסתדר לא עם שיעור מיל של 18 דקות ולא עם 24 דקות בין אם נחשבן ד' מילין ולבין ה' מילין.
והוא- בפרשת בא פרק י"ב פסוק ל"א- גבי גאולת מצריים מתי הייתה- דהא קיי"ל בתורה דהיתה היציאה גופא בלילה...