תוצאות חיפוש

לשם הדיוק, ההלל בר"ח הוא מנהג (קדום) וע"כ אין מברכין עליו ומדלגים בו... משא"כ הלל חוהמ"ס (זמן שמחתינו הנ"ל)... אמנם אין בזה שום נפקותא לנידון דידן...

ועכשיו שכבר עבר יש לשאול ...

גם כבר כתבו בניו שליט"א בכמה עניינים שבצעירותו חשש יותר לסב"ל כיון שיהיה ירא יותר להכריע, ובזקנותו הכריע יותר ולא חשש בכל צד ספק לסב"ל. יבואו המציינים ויציינו למקומות נוספים (השנויים במחלוקת, לענין במבה ולענין גלידה בסעודה ועוד)

בניגוד לנזעקים מרה, הנני להביע דעתי הקטנה (באמת), שחשוב לאברך ללבן את הענין כדי לדעת איך ללמוד נושא בהלכה, אע"פ שכרגע עדיין לא הגיע להוראה, בדיוק כמו שמרן היה מיוחד מכמה דורות שלא היה כמותו, אין שום הבטחה שלא יקום מישהו נוסף מיוחד, ואי"צ כלל לפרש את הפשוט שהכוונה בלומד לשמה, ולא ח"ו ע"מ לקנטר...

המציאות מעבר לכל המילים... רוב הציבור אומר כך, ואע"פ שמסתבר שהתחיל מטעות ושיבוש בגלל המנגינה, אין בזה איסור כי גם כך זה שבח להשי"ת, רק שזה לא פסוק (ולכן זה פחות מעלה. אמנם מצד כל פסוקא דלא פסקיה משה, צל"ב הענין, ובפשטות לא בכל ציטוט מפסוק צריך להשלים את כולו, וזה נושא רחב בפנ"ע...

אני לגמרי בעד השיר הנפלא והמחזק, וכמו שהובאו דברי הצדיקים בענין. פלא בעיני על המבקרים שמצאו את ה"חיסרון" הנ"ל, בעוד שיש משהו שבאמת מעורר קצת מחשבה על רגישות מסויימת. אמנם לא בציבור חרדי, אבל בציבור מסורתי ששר את השיר ישנה צרימה מסויימת (ואעפ"כ דעתי הובעה בבירור בראש דברי). יש תחושה שיש ששרים...

למה????? שוב ראיתי, שתוך כדי כתיבתי נעניתי ככתוב טרם יקראו (הקוראים) ואני אענה... ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה... בכל אופן, מצטרף בחמימות לברכות הלבביות הזורמות מתחילת האשכול, ותזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ובזה תימשך "מורשת מרן" כמובן.

ישנם פסוקים הנדפסים בסידורים ואינם נאמרים כלל, וזה דבר רגיל מאוד. הפלא על שני פסוקים הנאמרים בנעימה כל הקהל יחדיו, "רוממו ה' אלו'" ובפסוק השני משמיטים כולם!!! (עם הנוסח המיוחד לזה) כמה מילים ואומרים "רוממו ה"א כי קדוש ה"א" ומחסירים את המילים "והשתחוו להר קדשו". האם ידוע על שורש המנהג? או שמא...

למעשה צ"ב, סוכ"ס הרי כתב שיש להחמיר בדבר, ולמה לא עשו כן בביתו, כהוראתו בקדושה [ואדרבא, בכמה דברים שהורה לקולא העידו בניו הראש"ל שהחמיר לעצמו, בין השאר זכור לי ענין פתיחת מקרר בשבת ועוד]. וקשה לומר שסבר שמנהגו בבית היא כהוראה ציבורית (כמ"ש הראש"ל בכמה עניינים, כגון לענין לכתוב בספר שנדפס על נייר...

יש לציין כמדומני מה שכתבו ג"כ לכוון בברכת ההדלקה על הדלקת התאורה אח"כ, שיתכן מאוד והיא עצם תקנת הדלקת האור בזה"ז, גם כשאין נרות כלל (כמו ביולדת בבית הרפואה וכיו"ב). וצ"ע בפנים, ואין הספרים תח"י.

ראיתי פעם אריכות הקובץ בית אהרן וישראל (קרלין) בדעתו. דבריו מחודשים ביותר, לחדש דאף אחר שנתקנה החובה להדליק ולברך משום שלום ביתו, ונחלקו בענין תוספת אורה, מ"מ ע"י כך שנהגו להדליק כ"כ הרבה שנים, נהיה מנהג בעצם להדליק, אף במקום שיש כבר אורה לפנ"כ, וע"ז עצמו נהגו ג"כ לברך, ושפיר יכולין לברך על...

צ"ע ברמב"ן על אתר. והזכור לי דרחובות הוא ע"ש הגאולה. "כי עתה הרחיב ה' לו ופרינו בארץ" ולא שמסתיים הענין עם הגלות... (ולאו גברא אגברא קא רמי, אלא להדגיש האופן הפשוט הידוע דלא כבעה"ט. וכמדומני דעשק ושטנה הם אצלו כנגד ב' בתי קדשות שחרבו וע"ש).

כוונת האב"ע פשוטה דכל שהוא עצמו נביא אין ענין לשלוח ע"י אחר (וגם זה חידוש בעיני פשיטותו אצלו). אבל אם צריך שליחות, מ לי ע"י אברהם ומה לי ע"י אחר. [ויש טעם על כל נבואה למה זכה בה מי שזכה בה, כמ"ש חז"ל לגבי פרשה שנאמרה ע"י אהרן ופנחס וכיו"ב]

מ"מ אינה בגדר נביאה ממש, שלא הוזכר בתורה להדיא שום נבואה ממנה. וזה גופא מבטא מדריגה אחרת של נבואה (וגם יש חילוקים בין נביא שלוח להתנבא לאחרים מנביא לעצמו). וזה כוונת האומר וכן האומר רק הגדרתי הדברים באופן נוח יותר לענ"ד.

יש לציין לתרגום השבעים (ע"י תלמי המלך היווני) שא' מהשינויים היה בענין הארנבת ל"צעירת הרגלים" כמדומני. ואמרו חז"ל ששם אשתו היתה ארנבת ושלא יאמר שהטילו שם אשתו בתורה. ויש להבין עומק פנימיות דברי חז"ל וחידותם באגדותיהם ואכמ"ל (יל"ע במהר"ל ע"ז).

ידוע מאהבת חסד לח"ח ועוד דבצדקה וכיו"ב אי"צ כוונה (וכן אומרים משם הבעש"ט הקדוש), וכבר האריכו בזה כאן עיקר בדיון איך להתייחס למצוות כיבוד האב, אם כמצווה מעשית (כמ"ש בקידושין מאכילו ומשקהו וכו'), או כמצווה שבלב. שאע"פ שכל אלו פעולות של כיבוד הם, אבל מהות הכבוד בלב (ועל דרך מה שכתב בחיי אדם...

הכי קרא שמו @NKC "בית המדרש האור לחיים"...