גם משמעות מרן סי' רח ס"יג שכתב, אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים. ואי איתא דחיישינן לסב"ל היה למרן לחלק בין פת הבאה בכיסנין לשאר חמשת מיני דגן. וכן לא העיר מזה כלום בב"י. אם כן יש ספק ספיקא הנ"ל ואם אינו בא להשרות את המאכל אז יש ג' ספיקות כאן ובפשטות...
ולכא' יש להעיר אם הם אכלו בשר וחלב דרבנן, איך ניצח משה את המלאכים, ואם אכלו בשר בחלב דאורייתא מי בישל להם?
ואפשר שהעבדים בשלו להם. ולפי העץ יוסף צריך לומר שהוא בישל לעצמו בשר כשר. וצ"ע.
ז"ל השו"ע שם: אבל לשל חרס לא מהני הגעלה, ואפלו לא נשתמש בהם חמץ אלא בצונן, לא ישתמש בהם מצה אלא בצונן. "והאידנא נהגו עלמא דלא לאשתמושי בפסח במאני דפחרא עתיקי". עכ"ל מרן. פי' שמעיקר הדין אם השתמש בצונן מותר להשתמש בצונן (בדרך עראי) ומסיים שכיום נהגו לא להשתמש בפסח בכלי חרס. ולשון מרן היא בעצם...
בשלחן ערוך (סי' תנא ס"כב) כתב שנוהגים שלא להשתמש בכלי חרס ישן.
ומבואר מהרי"ף וממרן שם שמדובר גם בכלי חרס שהשתמשו בכל השנה רק בצונן. והנה בחזון עובדיה פסח ובילקוט יוסף כותבים להקל להשתמש בכלי חרס ולא מזכירים כלל את השלחן ערוך הזה.
הרב אופיר מלכה רצה לתרץ את מרן הגרע"י שכיון שהחרס כיום חלקה אז...