תוצאות חיפוש

ולענ"ד דלא דמי פעם ראשונה לשניה וכמו שצריך פנים חדשות. כך הוא לענ"ד למנהג ירושלים. ודו"ק.

לכא' רוב או כל הספקות שהעלת הם נגד מנהג ירושלים. עכ"פ לדעת מרן הגרע"י. ודו"ק. ומה שכתב כת"ר, בתחילת התשובה (בסוף קיצור התשובה) "שכן נהג מרן". זה לא כל כך נכון, לא שהוא נהג בעצמו לברך, אלא שהיה במקום ולא מיחה. ומה שכתב באות ה' שבערוב ימיו חזר בו להקל. כבר הבאנו את התשובה שהיתה בערוב ימיו שהחמיר...

ושם הקשה ע"פ הפר"מ הנ"ל שעכ"פ יהיה איסור דרבנן ויישב דשאני הכא שאינו עושה שום איסור רק מהלך. ולנידו"ד, נראה כיון שאין בזה צורך מיוחד, וגם הוא עושה מעשה שמקרב את השקופית לשמש, שיש להחמיר שלא לעשות כן.

מ"מ יש לנו כתב ידו הנ"ל. מסיון תשע"ב. והובא ביחוה דעת שהזכירו כאן. ובודאי דלא מסתברא שחזר בו מאז. ולענ"ד לכל היותר מה שאפשר לומר מעדויות אלו בדעת מרן הגרע"י זצוק"ל זה כנ"ל, שאין למחות ביד המברכים. ולכא' כיון שמדובר בעדויות של בני משפחתו ולא בסתם שבת חתן שהיה נמצא בה שפיר אפשר להסיק כנ"ל. (וכיו"ב...

עכשיו ראיתי מה שכתבת בסוף זה העתקה של הגר"מ אליהו זצוק"ל ולא דבריך.עדיין לא ראיתי את כל התשובה של כת"ר בעז"ה בל"נ במוצ"ש

דברי היה רק בעיקר בדעת מרן הגרע"י זצוק"ל לא מעבר

דברים ידברו בעד עצמם. שים לב לתאריך של התשובה. אפשר שיש ללמוד מעדותו של הגר"א שאין למחות ביד המברכים. וכן שמעתי שכן דעתו של הגר"מ פנירי עיין בספר בית חתנים החדש.

בדעת מרן על כל פנים בקובץ בית הלל וכן עדות מרן הרשלא"צ שלא לברך אף בשבת חתן בבית מלון. ובשבע ברכות של ביתו של הגר"י שהובא כאן הורה לתת לאשכנזי שיברך

מ"מ בנידון דידן סבירא לי דחשיב כעיקר וטפל ולא תערובת אחת שהרי כל אחד ניכר בפני עצמו והוי כעוגה שיש בה מילוי. כך נראה לענ"ד.

ולכא' כן מבואר כאן ולכא' גם כאן אין כזית בתערובת

ויותר מזה כתוב כאן

העיקר פוטר את הטפל מכח הברכה, אבל בלי ברכה לא משנה מה הסיבה יש חיוב מכח הטפל

שמתי לב, מ"מ הוא חשוב בפני עצמו ואינו מקשה אחת להיות בלוע בעיסת הוופל

לענ"ד לא דומה לעוגה שהרי בעוגה הכל מתערבב למקשה אחת אזי הכל מתבטל לדגן, מה שאין כן כאן שהשוקולד ניכר וחשוב בפני עצמו והוי כמילוי שבתוך השוקולד שודאי שאינו מצטרף לשאר העוגה לברכת על המחיה.

ואפשר שכונתו שאף שמעיקר הדין גלידה כמשקה מ"מ לצאת ידי חובת כל הפוסקים נהג להחמיר על עצמו על כל פנים לברך לאחר ברכת המזון ואפשר שגם צירף לזה ענין השלמת מאה ברכות

וגם גבי יבי"א ח"ה אין ראיה שמה שכתב מרן הגרע"י היה אחרי עדותו של הגר"ד שגם שם זה מה שכתב בגליון ואפשר שחזר בו. אלא ממה שכתב "כן העלתי בתשובה" לכאורה מזה יש להביא ראיה שהרי היה לו למרן הגרע"י להודיע לגר"ד יוסף שבתחילה כתב תשובה שלא לברך ושחזר בו.

זה משנת התשמ"ה כך שאפשר (ואולי גם מסתבר) שמרן כתב כן לפני עדותו של הגר"ד יוסף שליט"א. אז כך שיש רק כתב יד אחד וכו'