תוצאות חיפוש

כך הוא לשונו שם "אף לפי מה שחשש רש"י על כל פנים מידי ספק לא יצא, דגם רש"י לא כתב לודאי, רק שיש לחוש למסורת, ואם כן כל שאנו מסופקין אם דומין לקובריצר וגרעצקר או לא, ורבים מעידים שהם דומין לגרעצקר, אם כן על פנים מידי ספק ספיקא לא נפקא". הרי מבואר שלא התיר נגד דברי רש"י, אלא בצירוף העדויות על...

הערוגות הבושם מבאר שם שתופסים כדברי רש"י שלא לאכול אלא במסורת, רק שהוא מחדש שכיון שטעמו של רש"י דחיישינן שהוא דורס, ממילא כאשר הם מתגדלים אלפים ורבבות כמה שנים ולא ראינו שדורסים, יש להתיר. נמצא שאף הוא אינו מתיר כסברת רמב"י על ידי בדיקת שלשה סימני טהרה, אלא מודה לדברי רש"י, רק חידש בדעת רש"י...

כך הוא לשון שו"ת אורי וישעי שם (סי' יא) בדבר העופות הגדולים החדשים וכו' רק הם גדולים בקומתם יותר משאר תרנגולים. ובהמשך (דף ז:) כתב "אם כן בנדון דידן גם כן הדין נותן דכללא דארוך וזוטר חד מינא עומדת לנו למגן נגד חומרת הרמ"א, דעינינו רואות דחד מינא הוא והשינוי הוא מיעוט, ואין צריך למסורה כלל. עד...

מעולם לא אמרתי שהעדויות נתבררו כטעות, אדרבה כתבתי בזה הלשון : ובדין זה עד היום לא נתברר דבר, כי הדברי חיים עצמו (ליקוטים והשמטות סי' מב) הביא שחתנו נסע לארץ הקודש ולאזמיר ושלח משם תרנגולים שהיו דומים לאותם החדשים שהיו במקומו של הדברי חיים, ועל פי זה התיר אותם שהיו במקומו.

יש הבדל בין פרשנות בדברי הראשונים, לבין דברים שכתבו הם, לדוגמא כאשר הרא"ש (בתשו' כלל כ סי' לב) כותב "דע כי אין לסמוך על שום חכם שיתיר עוף על ידי סימני טהרה, אלא דוקא על ידי מסורה שמקובלין מאבותיהם, ולא יסמוך אדם על בדיקת סימנים", לא מדובר בפרשנות של בעל קונטרס, אלא דברי הרא"ש עצמו.

לא עלה על דעת האחרונים להתיר תרנגול בלא מסורת, אלא סמכו על מסורת הקובריצר וכדומה.

אדרבה שורש דברי השלחן ערוך, הוא מה שהביא מרן בספר הבית יוסף, ואם כן העיון שם הוא פקיחת העינים, והנמנע מלעיין שם או מתעלם ממה שמבואר בבית יוסף, הוא אשר עוצם עיניו.

אשוב ואומר לכת"ר כי המהר"ם שיק ירד לברר אם החשש לדרוס הוא דאורייתא או דרבנן כדי להכריע הדין לדידן, וכן מתבאר מכל לשונותיו שם שאינו בא לברר מה גדר הדברים לדעת רש"י, אלא מה הוא הגדר לדידן, כמו מה שכתב שם "לפי עניות דעתי יש לומר דמן התורה צריכין אנו לחוש", וכן מתבאר משאר כל לשונו שם.

השלחן ערוך שם מדבר על עופות באופן כללי, ולא דוקא על אלו שיש להם שלשה סימני טהרה בגופם, וממילא אין מזה ראיה.

לעניות דעתי הוא תרתי דסתרי, אם זה איסור אז זו לא חומרא.

הרי הצילומים לפניכם רק לדעת מראש שזה קצת קשה לצפיה.

כבודו פוסח על שתי הסעיפים, הש"ך לא כתב לשון איסור, אלא לשון חומרא ומנהג. אם הדבר חומרא אם כן אינו איסור, ואם הוא איסור אם כן אינו חומרא. ולענין דברי המהר"ם שיק, כאשר הוא מסתפק אם זה דאורייתא או דרבנן, לא שייך לומר שלא חוששים מעיקר הדין לעוף טמא.

אילו היו אלו דברי, היו דברי כת"ר מכוונים, אך כאשר בקונטרס עוף פטם אני מביא את דברי רבותינו הראשונים והאחרונים, לא יכונו דבריו.

אכן כבודו צודק בעיקר דבריו. אמנם דברי נסובו על דברי הש"ך והפר"ח, שכתבו שהיה ראוי לתפוס לעיקר הדין כרמב"י, ולענין זה כתבתי שיש שוויון מוחלט בין רש"י והרמב"ם והרא"ש, (ועוד כמה ראשונים, אשר מניינם קרוב לעשרים), שאף שיש לעוף שלשה סימני טהרה בגופו אפשר שהוא דורס ואסור מן התורה. ולענין מה שהוסיף...

אדרבה שאר האחרונים שלא חידשו שדין השלחן ערוך הוא חומרא, מסתמא פירשו דברי השלחן ערוך כפשטם, שדין השלחן ערוך הוא דין, וכדעת שני עמודי ההוראה.

אכן כך עלה תחילה במחשבתו של מרן, להכריע הדין על פי מה שדעתו נוטה בסוגיא, וכתב בהקדמתו לבית יוסף שני טעמים שמחמתם אין ראוי לדרוך בדרך זו, ולכך העלה להורות כדברי עמודי ההוראה, ובנדון דידן דעת שני עמודי ההוראה שלא כרמב"י, וכן פסק השלחן ערוך דאפילו יש לו שלשה סימנים "אין לאוכלו" לפי שיש לחוש שמא הוא...

מרן ביאר ופירש בהדיא בהקדמתו מה יוצא מן הכלל, וכתב "אם לא בקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההיא ולכן פשט המנהג בהיפך". אבל בנדון שלנו אדרבה המנהג ברור מזה מאות שנים שלא לאכול אלא במסורת, כמו שהעידו בספר האשכול והשלטי גבורים והרמ"א והש"ך והבן איש חי ועוד מחברים רבים.

אם כבודו למד סוגיא זו של הקוצ'ין והבראמא, בודאי ברור לו כשמש שכל דברי המתירים, היו על סמך העדויות על מסורת הקובריצר וכדומה, ועל פי דברי המתירים נתפשט המנהג, ולא עלה חס ושלום על דעת הפוסקים לפרוץ גדר ולעבור על דין השלחן ערוך שאין לאכול בלא מסורת. ובדין זה עד היום לא נתברר דבר, כי הדברי חיים עצמו...

כאשר אנו רואים ששני עמודי ההוראה, הרמב"ם והרא"ש חלוקים על רמב"י, ומרן העמיד כלל ברור שבמקום ששני עמודי ההוראה עומדים בדעת אחת נתפוס הלכה כדבריהם, וכן משמעות לשונו שכתב בשלחן ערוך "אין לאוכלו", ודאי שפשט הדברים עולה בקנה אחד עם דברי שו"ת דברי חיים והגר"ש קלוגר והחכמת אדם והמהר"ם שיק והשם משמואל...

המהר"ם שיק חקר בענין זה כדי לברר אם יש צד קולא בתרנגולים החדשים שהובאו למדינתו, ואם כן כל דבריו אינם רק לבאר דעת רש"י, אלא לברר על מה אנו יכולים לסמוך למעשה. ומלבד זה הזכרתי שאף המהר"ם שיק כתב "דאסרינן בלא מסורת", ולשון איסור אינו נופל על דבר דמותר מעיקר הדין.