במחילה מכת"ר אבל כבודו לא הביא חילוק מדוע לא אומרים ס"ס בברכות ואילו בשאר איסורים אומרים
לענ"ד זה מוכיח שבברכות חוששים (משום מה ) לצד רחוק יותר
ולכן ה"ה והוא הטעם שאומרים סב"ל נגד מרן
לגבי השאלה מדוע אומרים סב"ל נגד מרן אע"פ שיש עבירות חמורות יותר שאזלינן בהם אחר מרן
יש לציין שגם ספק ספיקא בברכות לא אומרים אע"פ שבכל דבר אומרים ס"ס גם בדברים חמורים.
אולי קטן שאכל כדי שביעה ובירך והגדיל ועדיין הוא שבע?
לכאורה זה הכיוון של התשובה שבכל ספק בברכת המזון שיש חזקת חיוב חוזר ומברך אז צריך להגיע לפיתרון שמשום מה אין חזקת חיוב לברכת המזון
פסק השו"ע (סימן ש"ט) שאם שכח אבן על החבית או מעות על הכר מנער את הכר ויכול ליטול את הכר ואם לא יכול לנער באותו המקום יגביה החבית או הכר וינער במקום אחר ונסתפקתי האם יש חובת ניעור גם בכלי שמלאכתו לאיסור ובמחשבה ראשונה חשבתי שמאי שנא שהרי גם הוא מוקצה ויכול שלא לטלטלו.
אלא שא"כ קשה שלכאורה לפ"ז...