תוצאות חיפוש

החידה היא בב''פ אליבא דר''מ

אותו ואת בנו -עח. התוס' בד''ה מנין ביאור שיש צד לומר שקרבן פסח שהוא עשה ידחה את הל''ת של או''ב שהוא מחוסר זמן ודחו בתוס' שבמחוסר זמן יש עשה ול''ת ויש לדעת הלא אם פסול של מחוסר זמן דאו''ב שהוא פסול בחפצא כמו בעל מום מה התוס' רצו שעשה ידחה הלא אף אם העשה ידחה הלא הק''פ ומה שייך שידחה ואטו מי נימא...

שמעתי מגאון אחד שליט''א שהעיר ברמב''ם כמה פעמים מצאנו שחיבר כמה הלכות ביחד כמו סוכה לולב ושופר ואע''פ שהם זמנים שונים אבל כיון שכל נושא אין בו הרבה פרקים לכן הרמב''ם צירפם וכעין דברי הגמרא בב''ב אידי דזוטר אירכס אבל גזילה ואבידה אין שום קשר בינהם וגם אין לומר שיש בהם קצת פרקים שהלא יש הרבה פרקים...

כיצד בהמה שחוטה חוזרת להיות אבר מן החי?

ביסוד הגר''ח שטריפה אין איסורה איסור צדדי אלא מקצת נבילה. ידוע יסוד הגר''ח [מובא בגרי''ז ובעוד אחרונים] שטריפה אי''ז איסור צדדי אלא שיש בו מקצת נבלות ויש חיסרון בשחיטה שלא מועיל להתיר ויש הרבה ראיות ליסוד זה במסכת חולין ועל של עתה באנו במחולקת ר''מ ורבנן שמבואר בבריתא בגמרא שר''מ טען אם השחיטה...

אבר המדולדל רש''י ותוס' בסוגיין ס''ל שהוא איסור דרבנן וכ''ה בשו''ע סימן נה סעיף ה' אבל דעת הרמב''ם פ''ה ממאכלות אסורות ה''ו כתב שהאבר אסור ואין לוקין עליו ובמ''מ שם הי''א ביאר בדעתו דהוי איסור דאוריתא ואין לוקין עליו ובאמת שמוכרח ללמוד ברמב''ם דהוי איסור דאורייתא ועכ''פ מבואר במ''מ שם שאין לוקין...

במח' ר''מ ורבנן האם נח' בשחיטה לחצאין או בשחיטה עושה ניפול. נתבאר במשנה מחלוקת ר'מ ורבנן ובמשנה ובבריתא נראה שביאור המחלוקת האם יש שחיטה או טפילות לחצאין ואילו בהמשך הסוגיא מבואר האם שחיטה עושה ניפול או לא ובפשטות אפש''ל שהכל ענין אחד שכיון שאין שחיטה לחצאין הרי זה מוגדר ששחיטה עושה ניפול...

בפלוגתת ר''מ ורבנן האם שחיטה עושה ניפול. במשנה מבואר מחלוקת אם יש עובר שהוציא ידו ושחטו את האם ואח''כ חתכו את היד האם שחיטת האם מטהרת את האבר היוצא לר''מ אינו מטהר ולרבנן מטהר רק מדרבנן גזרו במוקדשין ובבריתא מבואר המשא וממתן שלהם יעו''ש ומבואר שם טענת ר'מ שכיון שהשחיטה לא מתירה את האבר לאכילה...

שמעתי מת''ח אחד ששאל מה הנוסח הזה ואתה ברחמך הרבים הלא בפורים לא נאמר כזה נוסח ומה נשתנה בחנוכה הלא כל נס הוא מחמת רחמיך הרבים והביא מהפמ''ג וביתר אריכות ביערות דבש הנס בחנוכה היה שלא לפי הסדר שהם לא עשו תשובה ונעשה להם נס שהרי אותם המתיוונים לא עשו תשובה וכמו שהביא מספר יוסף בן גוריון ומתתיהו...

בפלוגתת רש''י והרמב''ם באבר היוצא בעובר מת [קודם שחיטת האם] האם נבילה או אמה''ח. חולין עב. במשנה מבואר ברישא שאם חתך את האבר ואח''כ שחט את האמא הבשר טהור כיון שבשר לא מקבל טומאה מחיים ואפילו אם העובר מת כיון שהאמא חיה והוא חי אגב אימו וכמו שביארו התוס' אבל בסיפא שהאמא נשחטה קודם ממילא העובר...

ידועים דברי הרמב''ן בפרשת ואתחנן שהעושה חג חדש כירבעם הרי הוא עובר על בל תוסיף ולכאורה יש לדון שאף יט כסליו הוי בל תוסיף אלא שיש לחלק שיו'ט הנחשב הוא רק בשביתה ממלאכה ואילו כאן אין שביתה מלאכה. אבל יעוין שם ברמב''ן שהביא מהירושלמי שפורים חכמים לא רצו לתקן משום בל תוסיף עד שהאיר להם שמוזכר בתורה...

הכס''מ דן שהלא אסור לומר ד''ת כשיש לפניו צואה ואילו לאחריו מותר ובצדדין דן הכס''מ שתלוי בגמרא בסוכה שאם הלולב עקום לפניו פסול ואילו לאחריו כשר שכך דרך ברייתו ובצדדין הגמרא מביאה שתי לישנות והכס''מ תולה דין צואה בזה והדברים קשים שמה ענין זה לזה ששם בהדר תליא מילתא והאם חישב דרך ברייתו ומה עניין לכאן.

א.שו''ת הרשב''א ח''ה סימן יג מבואר שבין תש''י לש''ר צריך להפסיק ולענות איש''ר ואח''כ צריך לחזור ולברך ואילו לענין ב' שחיטות כתב אם שמע איש''ר צריך להפסיק ולענות ואינו חוזר ומברך אפילו לפי הצד שסח שיחת חולין חוזר ומברך וצ''ב טובא מאי שנא איש''ר מדברי חולין. ב. שו''ע סימן יט ס''ז התחיל לשחוט...

תוס' פז. בד'ה ומכסי מסתפקים התוס אם שח בין שחיטה לשחיטה האם חוזר ומברך או לא והתוס' הוסיפו לבאר ששורש הספק האם דומה לסעודה שאחרי שאדם אכל כזית יכול לברך כיון שכבר חלה הברכה על הסעודה ומה שאוכל אח''כ זה נגרר או דלמא שהויא כתפילין שאם דיבר בין הנחת תש''י לש''ר צריך לחזור ולברך. ולכאורה צ''ב טובא...

ב. מדוע הנוגע בעובר טריפה טהור הלא אין ק''ו בכה''ג. יש מקשין מדוע הנוגע בעובר של בהמה טריפה טהור הלא בכה''ג אין ק''ו כיון שהאמא לא מתירה אותו באכילה וממילא מנ''ל שמטהרת אותו והלא השחיטה כלל לא מועילה לוולד שהרי אם האם טריפה והולד אינו טריפה ושחטו את האמא דהויא שחיטה שאיננה ראויה מבואר בסוגיא...

ד. האם גם בנפתח כפיקה הנוגע טהור. הגמרא בבכורות כב. מבואר שבהמה שנמצאת בעובר האמא קודם שנפתח כשיעור פיקה נחשב טומאה בלועה ולאחר שנפתח מטמא וברש''י ובתוס' שם מבואר שמה שמבואר במשנה אצלינו שהנוגע בעובר טהור היינו כשלא נפתח כפיקה אבל אם נפתח כפיקה טהור ומבואר מדברי רש''י ותוס' שטעם הטהרה של הרועה...

ג. הנוגע באבר היוצא האם נטמא. למדנו במשנה שרועה הנוגע בעובר שמת אינו נטמא ויש לדון מה הדין אם נגע באבר היוצא, ולעיל למדנו בדברי בעה''מ שהמשנה דברה על אבר היוצא כיון שעל הועבר בלא''ה טהור מדין טומאה בלועה. ובאמת שהתוס' עב. בד''ה וחכמים הביאו שבטהור פשוט שאם נגע במה שהוציא ידו טהור אבל בטמא נחלקו...

א. בפלוגתת רבנן ור' יוסי הגלילי ומדוע לא אמרינן טומאה בלועה. במשנה מבואר שרועה שנוגע בעובר מת בתוך מעיה של הבהמה לת''ק טהור ור' יוסי הגלילי בטמאה טמא ובטהורה טהור,ומבואר בגמרא טעמא דת''ק מק''ו שאם השחיטה של האמא מועילה להתירו באכילה ק''ו שלא יהיה טמא והקשו הראשונים מדוע צריך להגיע לטעמא דק''ו...

זה פשוט שהיכא שאדם לומד תורה ונזדמן לו מצוות כיסוי הדם או שאר מצוות מעין אלה שאם יש אדם אחר שיעשה את המצווה פשיטא שאינו צריך להפסיק מלימודו כיון שיש אדם אחר שיכסה את הדם . ונסתפקתי אם אדם לומד תורה ובשעה שהוא לומד תורה אביו מבקש ממנו מיים והוא יכול לדאוג שאדם אחר יביא לאביו מיים האם זה נחשב יכול...

א. לפעמים נופל המסננת של הברז ולכאורה להחזירה בשבת הוי דאוריתא ב. יש מוטות ששמים עליהם מגבות וכיו''ב והמוטות האלה שמים אותם ע''ג זיזים המחוברים לקרקע צריך לדעת מה דינם. וכן יש בשירותים מוט קטן ששמים עליו גליל טישו והמוט מחובר לזיזים שמחוברים בקרקע האם מותר להכניס ולהוציא טישו בשבת ג. האם הספרדים...