חידוש דין מעניין שנתקלתי בדרך לימודי:
בשלחן ערוך פסק שבדיעבד ניתן לברך הגומל בכל זמן שירצה [ולא רק תוך שלשה ימים].
בטעם הדבר כתב בספר צידה לדרך [הקדמון] שהוא כמו קרבן תודה שניתן להביאו בכל זמן.
בספר לווית חן [הקדום] כתב שלפי זה ניתן לברך רק עד שלושה רגלים, כדין מי שהתחייב קרבן שאסור לו לאחר...