תוצאות חיפוש

ממליץ לעיין במכלול: סביבון ובזה תובן טובא דעת מרן זיע"א (שידע כמובן כל דבר במקורו ושורשו) שלא ראה בזה כל עניין...

יש"כ ר' בנימין, הקטין אותו ב85%!

בבקשה:

הוא טוען שהכש"ט לאו דסמכא הוא (ויותר...).

ומסקנת דבריו:

ראיתי בספר שבט מיהודה לגאון ר' יהודה לביא בן דוד שכתב באריכות אודות מנהג הספרדים בזה, ושתמוה למה לא נוהגים בזה, ואעלה כאן תמצית דבריו:

תזכורת למחר: שו"ע סימן תרס"ד "ונוהגים להתיר בו (ביום הושענא רבא) איגודו של לולב"

צריך להבין דבר אחד, בימים קדמוניים לא היו ברזים בבית, אלא היתה חבית/דלי שממנו דולים מים על ידי כלי, וממילא גם אם נמצא כתוב שקדמון פלוני השתמש בכלי ליטול ידיו אחרי בית הכסא, אין כאן ראיה שצריך כלי מדינא, כיוון שלא היתה אז אפשרות אחרת... (שמעתי פעם מהגרב"צ מוצפי).

אצלנו בקזבלנקא בקבלת שבת: הרים כאאדונאאג, נמסו מלפני ד'... הפיסוק הנכון כמובן: הרים, כדונג נמסו מלפני ד'.

אדרבה, כב' יתן לנו הסבר למשפט 'ברח ופחד מאסונים'...

י-ה שמע אביונך: הוותם ועוונם - מחה ורובי זדונם. הפיסוק הנכון: הוותם ועוונם מחה - ו(גם את)רובי זדונם.

חון תחון: עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵ-ל -- תַּנְחֵנִי. הפיסוק הנכון: על מי מנוחות -- הא-ל תנחני.

אכן (ופשיטא...). גם באחות קטנה, יש כמה טעויות קריטיות כמו: לַחְפֹּץ קִרְבַת - דּוֹדָה וְתַעֲבִיר מִלֵּב דַּאֲבַת - נַפְשָׁהּ וְתָסִיר לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת - כְּלוּלוֹתֶיהָ. הפיסוק הנכון הוא: לחפוץ קרבת דודה, ותעביר מלב דאבת נפשה, ותסיר (כמו ותסור, ותפנה) לבקש אהבת כלולותיה

'ברח ופחד' מאסונים. טעות שאין סיכוי שתעקר מהנוף... (זו המנגינה, אין מה לעשות). מי שיש לו עוד דוגמאות מוזמן להעלות באשכול זה.

תמונה מתוך הסרטון... אגב, מישהו יכול להסביר מה פשר השם הקדוש 'ע"כ'...

סידור מעולה, אני נהנה ממנו רבות, רק מפריע לי המישברך לח"צ (לפחות בנוסח הנוכחי), ומדוע לא יבורכו גם 'העומדים האמיתיים על משמר ארצנו' הלא הם האברכים ובני הישיבות (וידועים דברי הרשל"צ...).

מתוך: חודש בציון להגרב"צ מוצפי שליט"א