תוצאות חיפוש

מעניין מאיפה המקור שלהם שבחלאב וא"י לא היו אומרים את כל הנוסח. (ואף שהוא מסתבר כי ממה שחיפשתי לעת עתה המקור הקודם לנוסח הזה הוא בב"א וכנ"ל). נ.ב. בארחות מרן לא נכנס לזה כלל.

ובמקום צורך בדר"כ (שזה סעודות גדולות) בלאו הכי חשיב לאלתר.

חזו"ע שבת ח"ד הל' טוחן ה"ח עמ' רסה

כ"כ בזוהר. ולכא' התוספת הזאת מהבן איש חי ובעבודת עובדיה בשם מנהגי הרשא"ל עמ' 47 כתב, "ופעמים לא המשיך לומר למכלא עילאה קדישא"

איני נכנס לעצם הנידון רק ראה זה מצאתי תשובת הרמב"ם ומבואר שהשמן המדובר זה השמן שגזרו עליו חכמים בתחילה לאסור ואח"כ התירוהו כמבואר ברדב"ז ובכסף משנה שם. וז"ל הרמב"ם בתשובה מכון ירושלים

הא בהא תליא. ועוד יש להוסיף את המחלוקת האם שהחיינו תלוי בעיקר ההדלקה או לא, אם הוא היה המדליק. ודו"ק.

קושיא זו תקשה על הר"ן שהזכיר סברא זו, והיא לא נזכרה בגמרא. וכדי ליישב את הר"ן ולכא' סברת הר"ן חזקה עד מאד, נראה לומר פשיטא לגמרא שכל ההסתפקות הוא מצד שאע"פ שהוא דין דאורייתא מכל מקום אינו נדחה לגמרי אלא באיכות, פרסומי ניסא עדיפא. (ואפשר שהוא משום שיש בה קידוש ה'. ונקדשתי בתוך בני ישראל).

דין י – עובר דירה או המתחתן בחנוכה הנה מילתא אגב אורחא ראיתי להביא למה שכתב בספר אשרי האיש (פ"לט ה"יב. עמ' רסג) מקונטרס הלכות (עמ' 17 ועמ' לא) מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמי שעובר דירה בחנוכה, אם בשעת ההדלקה הוא נמצא עדיין בביתו הקודם, ידליק שם, אף על פי שבלילה לא יישן שם. מפני שעכשיו זהו ביתו...

נמצא שקושייתכם היא גם אליבא דהתוספות לחד תירוצא. ולכא' צריך לומר שעיקר ההקפדה של התורה זה על עצם הקידוש ולא מה שמקדש על היין, וכפי שעושים ביום כיפור בתפילה, ודקייל"ן שאם אין יין מקדש על הלחם. (וכעין אכילת מצה שבעת ימים). דברי רש"י הם כאן [אלו דברי הרשב"ם ] וכיון שאין קידוש היין מעכב גם...

ובכלה רבתי כתוב שצריך לאכול לא עם כל האצבעות אלא בשתי אצבעות. ובבן איש חי הביא עדיף בכלי

לכא' יש להעיר, שגם היונים מסתברא לא אוכלים סופגניה עם מזלג. ועוד בערוך פירש ועוד יש להעיר קצת ומשמע שזה מנהג היונים בזמן הראשונים מ"מ אפשר לומר שמנהג אבותם בידם

אכסנאי שאינו יודע *אם מדליקים עליו בביתו אם מדליק בברכה

עיין להרב אביטובול במצורף. וע"ע בהגהות שמובא למטה. ומסתבר שזה לא המקור שמחפשים כאן. וצ"ע בדברים הנזכרים שלא חשש להפסק במעשה לכתחילה, ועוד אמר שזה סגולה להצלחה (לא שמעתי אבל כך קראתי שהוא אמר). וצ"ע.

חזקו ואמצו. שה' יאיר ענינו בתורתו

עיין כאן וכאן

מי שיש לו חצר מן הסתם שיש לו מקום להניח את חנוכיה. ולהאחרונים שהזכרתי אתי שפיר, שיש לו חצר אבל אין לו מקום בחצרו להניחה שם, כיון שאין לו פתח הבית בחצר הזאת. ודו"ק.

מצ"ב מה שכתבתי עם הגבלה של המקורות לצערי. שאלה כשיש הרבה חפצים ברצפה אני מטאטאת הכל למקום אחד או שנים ואוספת כל דבר למקומו, כיצד עלי לנהוג בשבת? ברירה בדבר שלא גדל באדמה ידוע שבמלאכת דש (פירוק גרעין המחובר לקליפה) ומלאכת עימור (אסיפת שיבולים בשדה לקבוצה אחת) שאינם אסורות מהתורה אלא בדבר הגדל...

יש סוברים בדעת רש"י דבעינן פתח הבית דוקא כמבואר בשבלי הלקט ותניא רבתי, ואם לא, אז בחלון ביתו. והיינו שיהיה פרסומי ניסא חשוב (דהיינו חצי שעה ולא רק לזמן הברכה), גם לבני הבית ולא רק לזמן הברכה. עיין כאן (עמ' רעד-ערה בעמודי הספר ועמוד 16-17). עדיין לא סיימתי לכתוב בזה, ולצערי אין לי זה זמן לשבת...

הב"י לא דייק מזה שכתב הטור "שאין וכו'" דמשמע כהתוספות אלא הטור כתב להדיא כהתוספות, אלא שביאר שכיון שהטור אזיל כשיטת התוספות לכן הוצרך לפרש בעלייה "שאין לו פתח הפתוח סמוך לרשות הרבים" , כי אם היה לו פתח עלייה שם היה מדליקה שם. מה שאין כן לרש"י דבעינן פתח הבית לעולם מדליק בחלון.

מה שזכור לי, שגם שם אכילת שאר דברים לאחר שעבר זמן עיכול לא מעלה ולא מוריד, והכל מעלין להחשב כהמשך שביעה, דהיינו דוקא כשאוכל בתוך שיעור עיכול, שעל ידי כן הוא מאריך את שיעור העיכול, אבל אם כבר עבר שיעור עיקול מאכילה הראשונה, אינו יכול לחדש חיוב שחלף הלך לו. זאת ועוד ששם איירי בסעודה שברכת המזון...