תוצאות חיפוש

עוד יש להעיר על ב' המהלכים הנ"ל שלשון הגמ' "ישיבת סוכה עלי", ולהנ"ל צ"ל שאין זה ממש הולך על המשנה, ולכאורה זה דוחק.

עוד יתכן, שהביאור הלכה למד שאיני עושה סוכה הוא כפשטיה שלא יבנה, גם לבבלי, והסיבה שנקרא לבטל את המצווה, משום שאם לא יהיה לו סוכה לא יוכל לקיים דיני הסוכה. וכעין שכתב המרכבת המשנה (הלכות שבועות פ"ה הי"ח, הובא בספר המפתח שם ד"ה שלא יעלה עליו בגד) בדעת הרמב"ם שהנשבע שלא ללבוש בגד נחשב נשבע לבטל את...

ויתכן שהביאור הלכה למד כמשנ"כ ע"פ הר"ן (סוכה מח, א) שיש מצווה על האדם שיהיה לו סוכה כל שבעה, שלפי"ז יתכן שלשון עשייה בסוכה הוא כפשטיה גם להבבלי.

איתא בירושלמי (פאה פ"א ה"א), דתני רשב"י אומר גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו נאמר (שמות כ, יא) כבד את אביך ואת אמך ונאמר (משלי ג, ט) כבד את ה' מהונך ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה פיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: ובהגהות הגריעב"ץ סוכה לו: למד מדברי הגמ' דדך בזיון לא הוי לקיחה, דאם לוקח אתרוג על כתיפו לא יצא ידי חובה משום דהוי דרך בזיון, ודבריו הם חידוש דלכאורה דוקא בלקיחה ע"י דבר אחר מחלקינן בין דרך כבוד לדרך בזיון, ומדבריו מבואר שהבין דכל לקיחה שאינה דרך כבוד לאו שמה לקיחה.

מתוך ה'מגדלות מרקחים': כתב הרמ"א סי' תרנ"א ס"א, דיש להשפיל את ההדס והערבה בתוך איגוד הלולב כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת הברכה, והיינו שלא יאחז רק בלולב וממילא ינטלו גם ההדס והערבה הקשורים עמו. וכתב בביאור הגר"א והביאו במשנה ברורה שם, דאע"פ שלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, מ"מ לכתחילה במקום דאפשר...

וכן לשיטת התוס' (סוכה לה, א) שפסול טבל הוא משום שיש לכהן חלק בו, ולא הוי "לכם", לכאורה כאן עדיין אינו ממון כהן, ורק שאם ירצה לאוכלו יהיה זכות לכהן. ויל"ע במש"כ הר"ן כאן, וצ"ת.

שוב התבוננתי שכאן זה כעין תערובת, וביותר, שלכאורה הרוב היו עמי הארץ. וא"כ נוגע לנידון אם יש ספק ספיקא כשיש רוב נגד צד אחד [עי' תוס' (כתובות ט, ב)], וכאן זה רובא דאיתיה.

מתוך ה'מגדלות מרקחים': בסוכה יד: אמר רבי יהודה מעשה בשעת הסכנה שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו תחתיהן, אמרו לו משם ראיה אין שעת הסכנה ראיה. ופירש רש"י שגזרו הגוים שמד. והעיר רבי שלמה פוזנר זצ"ל מקויל [תלמיד הגרעק"א], הרי בשעת השמד צריך למסור את הנפש אפילו על ערקתא דמסאנא...

בסוכה (לד, ב) נחלקו ב"ש וב"ה באתרוג של דמאי, אם יוצא ידי חובה [לשיטת רוב הראשונים היינו טבל של דמאי, מלבד שיטת הרמב"ן ותלמידיו שהכוונה תרומה טמאה של דמאי]. וידועה הקושייה לשיטת ב"ש דלא יצא, ממתני' לקמן (מב, ב) שכשחל יו"ט ראשון בשבת כולם הוליכו בערב שבת את ארבעת המינים להר הבית, ולמחרת זרקו אותם...

והנה קושיית הגר"ש קלוגר, לכאורה היא רק לשיטת הרעק"א (פסחים כב, ב) שזה וזה גורם מותר לכתחילה [עכ"פ מדאורייתא, וכן פשטות התוס' (פסחים כו, ב ד"ה בין חדש)]. אך לשיטת החזו"א (שם) ודעימיה שרק התוצר מותר, אבל השתמשות בשני גורמים שאחד מהם איסור - אסורה, א"כ לא קשיא.

מבואר בגמ' בחולין (פט, א) שלמ"ד מצוות ליהנות ניתנו, דהיינו שקיום מצווה חשיב הנאה, אם נטל לולב של ע"ז, לא יצא יד"ח. והקשה הגר"ש קלוגר (בספר החיים סי' תרמט), שמשמע שגם אם שאר המינים לא היו איסור הנאה, ולכאורה צריך להיות כאן היתר "זה וזה גורם" [ועיי"ש שתירץ שזה וזה גורם הגדר הוא דהאיסור הוא כמאן...

הגמ' בב"ב (טו, א) מקשה כיצד יתכן שמשה כתב "וימת שם משה", והרי לאחר שמת אינו יכול לכתוב. ודן בספר דברי יציב (יו"ד ח"ב סי' רלא), שמצינו בספר חסידים (סי' א'קכ"ט, הובא בגליון הש"ס כתובות קג, א) שרבי לאחר פטירתו הוציא בקידוש את בני ביתו, כי נחשב כחי ולא נאמר עליו "ולמתים חפשי" [שמי שפטור אינו יכול...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': מימינו אש דת למו (לג ב) בספרי כאן פיסקא שמ"ג, מה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף תלמידי חכמים שעמלים בתורה נכרים בין הבריות בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק. ובתענית י: איתא "לא כל הרוצה לעשות עצמו תלמיד עושה", ופירש רש"י שלא כל הרוצה להתנהג עצמו במדת תלמיד בחלוקו...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': תנן (סוכה כז:), רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים, אין לדבר קצבה. ובטעמו של ר"א אמרינן בגמ' משום דדרשינן תשבו כעין תדורו, ולכן צריך לאכול כל מה שדרך אדם לאכול בביתו. והנה לא מצאנו שלר"א חייב אדם לישן בסוכה ז' ימים...

והעירוני שיתכן שהמעשה היה כשיו"כ יצא בשבת, ולפי"ז יש ארבע כריתות מצד המלאכות [והיה רק שחיטה ובישול], וצ"ל שהתווכחו בשיעור האכילה, האם זה שיעור ככותבת, או אם אכל תוך כדי אכילת פרס. עוד יתכן [אי נימא שהיה בשבת], שהויכוח היה בנידון האחרונים כמדומה האם יש חילוק מלאכות ביום כיפור, ונמצא שהיה אכילה...

שו"ר בשאגת אריה (סי' עא) שדן שלכאורה "ביום השבת" ממעט גם יום כיפור, והוכיח לא כן, ממה שמצינו שאסור להקריב חלבים ביום כיפור, ו"ביום השבת" ממעט רק יום טוב. וציין הגר"ד מצגר שליט"א בהערה, שכן כתבו כמה אחרונים.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: והיה מקום לומר לפי"ז דאף לחכמים הקדושת תרומה שבביכורים באמת אינה חלה במחובר אלא רק בתלוש, והא דאי"צ לחזור ולקרות שם לביכורים לאחר שנתלשו היינו משום דהקדושת תרומה שבביכורים היא בתולדה ממילא מהשם ביכורים שיש לפירות, ומיד כשנתלשו וראוי לחול עליהם קדושת התרומה הרי היא...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: ואולי לר"א דס"ל בחלה פ"א מ"ג דפחות משליש פטור מחלה דמקשינן חלה לתרומה, הוא הדין דאיכא ג"כ פטור מחובר בחלה.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: היינו אפילו אם יהיה בגלוסקא אחת כשיעור חלה, כ"כ שם. עוד נפק"מ, אפילו אם בכל גלוסקא בפני עצמה אין כשיעור חלה, אם יצרפם בסל, דצירוף סל מחייב בחלה.