בושה גדולה יותר שמי שעמל וטרח לכתוב חבורה, צריך לטרוח ולחפש לקנות כרטיס, במקום שיקבל בחינם עד אליו.
לא שהכסף הוא הבעיה... אבל כל האירוע הוא 'לכבוד' גומרה של תורה... אז מינימום כבוד...
רק זכייה לגבאי ולומר לו שאתה ממנה אותו לשליח (גם עבור האשה... ורצוי להודיע לה שאתה השליח שלה), והוא יזכה בו ביום. ויש להקפיד שבן י"ד יגיע הכסף לעני בן י"ד, ובן ט"ו לבן ט"ו.
בפרשת יתרו נכתב האיסור בעשיית פסל: "לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון לכם".
והנה לגבי בובות שמשחקים בהם הילדים,
וכתב מרן זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' סד) וז"ל: ברם, כל זה בעשיית פרצוף אדם בולט לנוי, כגון אנדרטי וכיוצ"ב, שהיא צורה קבועה. אבל בובות העשויות לצורך תינוקות לשחק בהן, נראה...
מצו"ב ממה שיש לי באמתחתי [וכן בירור בדעת מרן היבי"א]:
מצוי מאד בפרט בלילות החורף, כשבאים לברך על הלבנה, עד שמסיימים את אמירת המזמורים שקודם הברכה, הלבנה כבר מתכסה בעננים. ויש לדון האם מותר לברך במקרה שראה את הלבנה קודם תחילת הברכה.
ובעומק הענין, יש לעיין האם הכלל שנאמר בגמרא (נדרים פז., ב"ב...
הכוונה של מוסף דראש חודש שבט בשם הוי"ה הוא: המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ומרמז על חילופי השבויים, שהיה בר"ח שבט, ויהיה קודש מרמז על שבת קודש ששמרה הנ"ל.
אלא לכאורה קשה הרי אם היה מים ומתו הדגים, זה גם נס שהמים לא הסריחו מהדגים, ואכתי הוי הנאה ממעשה ניסים. ויש לתרץ, שלהחזיק מצב קיים לא נחשב נס שמנכין לו, וכל האיסור להינות מנס זה רק כשע"י נס נוצר דבר חדש, ומשום כן לא היה איסור לישראל להנות מהכסף שלקחו מהמצרים עבור המים, ולכן בגמרא בתענית (כד.)...
עוד סופר כהמשך להנ"ל, שמרן היה מגיע עם ציורים מבית הדין ומביא לילדיו, וכשנשאל לפשר הדבר, סיפר כי לא רצה לתת הרגשה לבעלי הדין [היינו הנשים שלא התלבשו בצניעות] הרגשה שלא מקשיב להם, ולכן היה משרבט ציורים על הדף, כאילו הוא מסכם את הנאמר....
יש שדנו בזה (בע"פ) מצד דינא דמלכותא (שגם לחולקים, בדיני תעבורה כו"ע מודו), במקום שהמלכות עצמה לא אוכפת את החוקים, האם אמרינן?
[וכל זאת במקרה שנוהג באופן חוקי וטוב, ולא ח"ו מיקל בדיני נפשות]...