תוצאות חיפוש

אכן, גם לאחר דבריו של ת"ח זה, עדיין צ"ע דהב"י ס"ל דשמיטת כספים הוא דין איסורי, ומשו"ה א"א להגיד קים לי (כיון שבאיסורין לא אמרי' קים לי), ומנגד, מרן זצ"ל בחיבורו לענין פרוזבול, השתמש בטענת קים לי, ואע"פ דהוי דין איסורי כמשנ"ת.

אשמח לקבלו...

שלום רב! יש לי את הספר של הגאון הרב יצחק אלמליח שליט"א, אך אין שם איזכור לנושא הנ"ל. הספר מתמקד בעיקר בכללים ופחות בפרטי ההלכות. אגב, המחבר עשה עבודה נפלאה!!!

אני שואל את כל מי שיש בידו להשיב לי, כולל את הגאון הנ"ל שליט"א

עדיין לא מצאתי תשובה הולמת. למי שלא מבין, עיקר התמיהה העצומה היא בדברי החזו"ע בהל' פרוזבול, שבגוף ההלכה פסק כהשו"ע שבעינן בית דין חשוב, ובהערה כתב שהלווה לא יכול לומר קים לי כהשו"ע בזה. האם מצינו שא"א לומר קים לי כפי שנפסקה ההלכה עצמה???

אדרבה, משם באה קושייתי, דשם נידון בדין קים לי, ואם שיטת מרן החזו"ע ששמיטת כספים הוי דין איסורי ומשו"ה א"א לומר קים לי כשחא עשה בבי"ד שהמחוהו רבים, הוי לכאורה סתירה?

אשמח מאד אם מישהו יוכל להעלות זאת לכאן

ידוע פסיקת מרן הב"י, דשמיטת כספים הוי דין איסורי ולא ממוני, וכן נקט בחזו"ע. ומשום כך פסק מרן זצ"ל שאע"פ שדעת השו"ע שבעינן לבי"ד מומחים (שהימחום רבים) עבור עשיית שטר פרוזבול, ודלא כהרמ"א דסגי בבי"ד חשוב, מ"מ פסק מרן זצ"ל שהלווה לא יכול לומר קים לי כהשו"ע שהכספים ישמטו, במקום שהמלווה לא עשה השטר...