ידוע פסיקת מרן הב"י, דשמיטת כספים הוי דין איסורי ולא ממוני, וכן נקט בחזו"ע.
ומשום כך פסק מרן זצ"ל שאע"פ שדעת השו"ע שבעינן לבי"ד מומחים (שהימחום רבים) עבור עשיית שטר פרוזבול, ודלא כהרמ"א דסגי בבי"ד חשוב,
מ"מ פסק מרן זצ"ל שהלווה לא יכול לומר קים לי כהשו"ע שהכספים ישמטו, במקום שהמלווה לא עשה השטר בפני בי"ד מומחים, אלא סתם בפני ג' - והביאור בדבריו הוא משום שס"ל דשמיטת כספים הוי איסור והוי ספק דרבנן, ולא אמרינן קים לי באיסורים.
אמנם מה שצ"ע, דמרן החזו"ע לאורך כל חיבורו (על פרוזבול) מזכיר כמה פעמים את הנושא של קים לי, וכגון לגבי מניח משכון, והאומר קים לי כהסוברים שאי"צ פרוזבול.
ואתמהה מהי דעת מרן זצ"ל???
ומשום כך פסק מרן זצ"ל שאע"פ שדעת השו"ע שבעינן לבי"ד מומחים (שהימחום רבים) עבור עשיית שטר פרוזבול, ודלא כהרמ"א דסגי בבי"ד חשוב,
מ"מ פסק מרן זצ"ל שהלווה לא יכול לומר קים לי כהשו"ע שהכספים ישמטו, במקום שהמלווה לא עשה השטר בפני בי"ד מומחים, אלא סתם בפני ג' - והביאור בדבריו הוא משום שס"ל דשמיטת כספים הוי איסור והוי ספק דרבנן, ולא אמרינן קים לי באיסורים.
אמנם מה שצ"ע, דמרן החזו"ע לאורך כל חיבורו (על פרוזבול) מזכיר כמה פעמים את הנושא של קים לי, וכגון לגבי מניח משכון, והאומר קים לי כהסוברים שאי"צ פרוזבול.
ואתמהה מהי דעת מרן זצ"ל???