תוצאות חיפוש

שלמא טבא לגברא רבא!!! כי היא נכססת, וכמו שכתבתי לעיל, דמספיק סיבה אפי' בלי טעם.

כלומר, לו יהיה לחם שאין בו אף אחד מהסימנים שכתבו הראשונים, ונאכל לתענוג, האם יורו לברך עליו מזונות? וכגון שיהיה לחם קטן.

אדרבה, תציגם.

אם הוא לחם גמור לא יועיל בו שנאכל לתענוג. והוא אשר כתבתי מלחם ושוקולד, שיש ילדים שאוכלים אותו לתענוג.

לא שייך לדברי, כי לפי"ז הם כתבו שמברך המוציא, ואני מדבר על הצד שברכתה מזונות.

אם נעשית באופן שבלא המילוי ברכתה המוציא, מה בכך שמילאה אח"כ, והוי כלחם המרוח בשוקולד. (אא"כ נאמר במש"כ כמה אח' שכל שהכינה ע"ד הוי פהב"כ, וא"כ עדיין הוי סיבה). מה שמוכן ומוקלד לפני: רשב"א (שהובא בב"י סי' קעז) "לקינוח ולהנאת עצמו, ולא להשביע". מאירי (מב.) "שכל אכילה שאינה אלא מדרך שמחה ולא מצד...

צויין כבר לעיל עם עוד מקור כאן

אין כזאת היכי תימצי (דוק ותשכח). והוא אשר אמרתי. לא כתבתי שפוסק כך מכח הודאי, אלא שפוסק כך, ודלא כהחולקים שלא פוסקים כך.

כוונתי שלמעשה פסקים שמספיק שיהיה סיבה. כי הסב"ל הזה הוא חד סטרי, ואין סב"ל לצד שזה סימן. והוא אשר אמרתי שמרן זיע"א ס"ל שדי בסיבה בכדי שברכתו תהיה מזונות.

באיזה מתירוציו? בא' מבואר שהוא סימן ובאחר שהוא סיבה. אבל מהגינת ורדים ועוד רבים מוכח שהוא סיבה. אכן כן מנהג האשכנזים, וכמו שפסק המשנ"ב בכמה דוכתי. ויוצא שסוברים שכל שהוא סיבה כבר מברך מזונות, והוא אשר אמרתי בדעת מרן זיע"א. לא זכיתי להבין, כי אם זה סימן ודאי שברכתו המוציא, וכמ שכתבו רבים...

בעיקר דין מצה הנכססת עי' במה שכתבתי במצויין לעיל, שתלוי האם נכסס הוי סימן או סיבה, ואי נימא שהוי סימן א"כ רוב דבריך יבואו על מקומם בשלום, אולם עיקר ברכת הקרקרים יהיה לכאו' המוציא, דהרי אין אוכלים בד"כ קרקרים לתענוג אלא לשובע. ובענין ההערה בד' הט"ז אינה מוכרחת די"ל שכיו שלא תיקנו חז"ל על פת זו...

הוא אשר כתבתי כאן