תוצאות חיפוש

יישר כח בל"נ אעיין בזה כי זכורני גם לשונות אחרים

כבר ביארתי דכיוון דלמ"ד סימן וודאי יהיה מזונות דהדרך לאוכלם לתענוג, וכן הורה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ועוד, יש לחוש לסב"ל, והוא אשר אמרתי מתחילת הדיון לעיל שהגם שמרן זצ"ל הכריע בסיבה לברך מזונות, לענ"ד אינו סותר לחוש לסב"ל גם בסימן לבד. והחילוק מלחם ושוקולד ברור כשמש בצהריים דפוק חזי שרגילים לאכלו...

בתשובה בעניין ברכת הסופגניה כתבתי בזה נפק"מ בסופגניה שלא נעשית באופן שברכתה מזונות מצד טיגון או מילוי או נילוש וכדומה, אלא אופים אותה בתנור ואח"כ מכניסים בה 'מעט' ריבה ומפזרים אבקת סוכר, ושמה ומראה בפי כל סופגניה, ובוודאי שאינה נאכלת לשובע אלא לקינוח ותענוג, שכן הדרך בכל מקום [ואינו עניין ללחם...

הוא מה שאמרתי שאף אם נאמר סימן, מ"מ כבר כתבו האחרונים שדבר זה מוטל בספק די"א סיבה, ועל כן יש לנו להורות סב"ל בכל גוונא כבודו כתב להוכיח שדעת מרן שזה סיבה ממש"כ בלחמניות וכדו' לברך מזונות, ואנא קאמינא דאין הכרח כיוון שביארנו שהוא פלוגתא וי"ל סב"ל...

כתבתי בזה במקום אחר, ובאמת החקירה הזו היא בכלל בכל פת הבאה בכסנין אם זה סיבה או סימן, וכבר נחלקו בזה גדולי עולם הלא המה הגאון מליסא והעמק ברכה, ויש בזה אריכות דברים, ושם הבאתי שבבית דוד מוכח דהוא סימן ולא סיבה, והו"ד בשד"ח ועוד, ובס' וזאת הברכה הביא מהגרש"ז אויערבאך שמנהג העולם בזה כהמעשה ניסים...

בס"ד כתבתי בנושא זה בהסתעפות בתשובה אחרת, והנני לצרף בזה הדברים הנוגעים לזה מתוך התשובה ושם ביארנו הדברים בטעמיהם ומקורותיהם בדין מצה קשה\רכה\רטובה בשאר ימות השנה, וכן בדין הרטיב קרקרים וכיו"ב... ואשמח לקבל הערות מהת"ח העוסקים בזה כעת. [מדובר עדיין בטיוטא...]