תוצאות חיפוש

אני שואל לגבי האיסור 'לעבור כנגד המתפלל' של ק"ב סעיף ד' וה', לא האיסור 'לישב תוך ד"א' של המתפלל של תחילת הסימן.

ב' טעמים מובאים במ"ב לאסור-מבלבל המתפלל, וגם 'מפסיק בינו לבין השכינה'. הטעם הראשון מוסכם לכל השיטות. הטעם השני הוא חיי"א, ויש הרבה חומרות מחמתו. למשל, אם עיני המתפלל עצומות אין בלבול אבל יש מפסיק שכינה. גם הרבה מההיתרים המפורסמים כמו לעבור לצורך מצוה, כשהמתפלל עומד במעבר כו' רק מועילים להטעם...