תוצאות חיפוש

ברמ"א סוף סעיף ז' שם 'וה"ה אפוי ומבושל'. הל' 'ה"ה' משמע שהוא בא לפרש הש"ע, לא לחלוק. אם היה חולק היה כותב 'וי"א' או 'ולי נראה'. כך נשמע, אבל איני בקי בהכללים בזה. תחכמני, אא"ט.

למה אתם סוברים שרק הקליפה של הבשר בלע חלב, הלא בדבר שיש לו בקעין או שמתובל בתבלין, בולע כולו כמבואר בסוף סי' צ"א?

כבר מצאתי הש"ך. הוא אכן סובר שמה שנמצא במקומו נחשב התתאה. אמנם, ראיתי שהחוו"ד חולק. לכאורה גם היד יהודה שסובר ש'תתאה גבר' מיוסד על הדוחק של העילאה על התתאה, יחלוק. א"כ, ההלכה כמאן?

ראיתי שם הנושא של 'תתאה גבר'. לא ראיתי שהתייחסו ל'חם ששקע בתוך החלב'. אפשר להפנות אותי למר"מ מדוייק? תודה.

מי אמרי' תתאה גבר, באופן שהבשר שקוע בהחלב? עכשיו ששקע לתחתית הקערה, הוא התתאה, לא כן?

למה שישימו בה חלב, שמצמצם האדם מאוד מבחינה הילכתית, אם לא מורגש טעמו?

אבל הוא עבידי לטעמה?

אבל האבא הוסיף רוטב על הבשר, זה עדיין נקרא יבש?

האיך שייך חנן, הלא הטעם מועט שנבלע בהקליפה מתפשט מיד בכל החתיכה?

בקר. המרק עיקרו בצלים, מיעוטו גבינה צהובה חתיכת בשר רותח נפל לתוך מרק חלב קר. מה דין הבשר, החלב בשלב זה? אח"כ הבשר שכנראה בלע קליפה מחלב, נתבשלה עם רוטב ואולי עוד דברים יבשים בתנור חלבי. מה דין התנור, והדברים שנתבשלו בה?

הבחור לא בישל. רק הניח חם לתוך קר. האבא בישל, את הבשר שהבחור אסר לעיל.

לא בישל. הניח הבשר כשהוא חם בתוך המרק כשהוא קר. התכוין לחממה ולא עשה כן. ערכתי כדי שיהא יותר ברור. תודה רבה.

תודה רבה. עשיתי כמה תיקונים. תודיע לי אם המקרה עדיין לא ברור.

הבחור התכוין לחממה במיקרוגל, ולבסוף נמלך שלא לחממה. הניחה הבשר בהמרק שבקערה והלך. אביו מגיע, וכמו תמיד רואה חוב קודש באכילת שריות המזון כדי שהמשפחה לא יעברו על בל תשחית. כיון שיודע שהמרק חלבי, לא מעלה בדעתו שהבשר אינו דימוי ולכן דולה אותה מתוך המרק הנשארת, מוסיף עליה רוטב פסטה ומחממה בתבנית...