תוצאות חיפוש

לזה בדיוק התכוונתי שאמרתי ״הסתייגות״ לא עצם ההגדרה של בן תורה מהו אברך או בעל בית אלא עצם ההסתייגות בין ציבור לציבור. וזה גופא החידוש שנוצר שכאן מתפללים רק בני תורה ומי שלא זכה להיות לא חסר בתי כנסת, ודאי שזה לא דרכם של רבותינו כמו שהוזכר כאן ולא הדרך של מרן, אלא זה בית כנסת בית כנסת זה מקום שבו...

ומה נעשה אם אותם יהודים שהם עדיין לא בני תורה?

לדעתי להגדיר מנין של בני תורה זו הסתייגות, בית כנסת היא בית ה׳ שם צריכים להתפלל לה׳ וכל יהודי צריך להרגיש נוח בבית ה׳. וזה לא סותר שהכל חייב להיות מדוקדק על פי ההלכה קלה כבחמורה שיהיה רב או כמה תלמידי חכמים שאחראים על הכל בצורה נעימה ומקרבת כדרכם של רבותינו ובפרט של מרן רבינו זיע״א.