תוצאות חיפוש

אני עדיין לא מבין מדוע ממשיכים להביא ראיות מהסימנים הללו, שם מדובר לעניין כבוד ת״ח. ואדרבה בשו״ע סי׳רמב משמע שדווקא על רבו ממש עושה ענייני אבלות, דהתם כל הסימן מדבר על רבו ממש ולא גדול הדור, והתם בסעיף כה כותב שמתאבל על רבו, היינו כי על רבו כפי שהאריך לומר @הרב שמעון ללוש יש דין אבלות פרטית על...

אפשר לדייק ממרן בחזו״ע לא כך, כמו שכתבתי וכן כתב הרב ללוש. אע״פ שאינו מוכרח, י״ל שאולי למד כך הראשל״צ

כל מה שהרמב״ן כותב כן, הוא לתרץ מאי דבגמרא אמרינן אבלות לחוד קריעה לחוד, לומר שבקריעה גופיה אין הלכה כיחיד במקום רבים [ועיין בחזו״ע אבלות ח״א עמ׳ רכ], אבל באבלות גופיה, כלומר על מי מתאבלים, כן אמרינן כן, ואי פסקינן שלא מתאבלים עליו לא קורעים עליו ג״כ דהא הא תליא בהא. ה״ה הכא שאין דין אבילות על...

ומכבודו היה נשמע כאילו מרן לא ח״ו. לכן כתבתי שאין לנו לבוא לעסוק בהשוואות כאלו.

גם החזו״א לא היה בקיא בכל ספרי השו״תים למיניהם אלא בגמרא, טור ב״י ושו״ע, וכי נאמר שלא היה מגדולי הדור? או שלא הגיע להוראה? וודאי שלא נאמר כן. ולא הבנתי מה ההערה בסוגריים על מרן זצ״ל שכל רז לא אניס ליה, ואין להשוות בין בקיאות לבין חכם אחד למשנהו ח״ו.

בחזו״ע עמ׳ קכ דיבר לעניין מנהגי אבלות, שיש לנהוג מקצת היום בדיני אבלות, איסור אכילת בשר ושתיית יין, חליצת המנעל וכו׳, שהוא נוהג אף בגדול הדור ודינו כרב מובהק לדין זה. ולכאורה יש לחלק בין דיני אבלות מקצת יום לדיני קריעה, שהרי כמו שהחמרנו בדיני כיבוד ת״ח בקימה והידור לגדול הדור שיחשב כרבו מובהק...

הפוך, בחזו״ע פסק להקל דווקא ברבו מובהק נגד השו״ע.

כבר כתבתי בנושא סמוך שכל מה שאנו דנים גדול הדור לעניין רבו מובהק זה לעניין כבוד וקימה, לעניין אבילות קי״ל הלכה כהמקל באבל.