תוצאות חיפוש

א. לפני שאענה על עיקר קושייתך. מהזוה״ק אנו לומדים ב׳ דברים חשובים: 1. לא משנה כמה קשה הטעמים, מפסיקים או מחברים וכו׳, תמיד יש ללמוד אותם כדבעי ולא לשנות אותם בגלל קושיא כזו או אחרת 2. שאם יש טעם שמפסיק בין מילה למילה, אנו דורשים אותה ב. אמהמה, אולי אנחנו לא יכולים באמת לבוא ולדרוש כרשב״י, אך...

צריך לתקן בדבריי: במקומות מכוסים הוא כלל לא אסר, אלא כתב שיש להחמיר.

כתבתי כבר פעם אחת בנושא שיצרפו אותי לקבוצה הנ״ל, לתשומת לב @מורשת מרן כשלמדתי נידה עיינתי שם, אך אדרבה לענ״ד יש סיוג בדבריו שעדיף לא להביא עצמו לידי הרהור אף במקומות הלא המכוסים, ראשי לא מונח שם כעת כדבעי, אך אם ירצה כבודו אוכל לעיין שם שנית

אז יתקן אותי כבודו.

למה צריך להגיע לזה? מותר לבעל להסתכל על אשתו (כשהיא לא נדה) גם בלי זה.

חסום בנטפרי

אכן רציתי לכתוב שכך שמעתי שכתוב בזוהר, אך כיוון שלא ראיתי את הדבר בפנים. אך לכאורה יש גם מקרים שבהם מותר לתור, כמו אשתו. (כשהיא מותרת כמובן)

במחילה אך הטענה הזו קשה. גם בטעם העליון (יתקנו אותי המבינים) של עשרת הדיברות יש מעין הפסק בין ״לא״ ל״תרצח״. זה אומר שצריך לעשות טעמים אחרים? (שמעתי על כך הסבר יפה, אגב.) ישר כח. אך זה רק מחזק את מה שקשה לי.

ייתכן שיש מחלוקת במסורה בזה בין עדות? זה קשה לי עד למאד א״כ. עד כה חשבתי שטעמים זה מסורה ואין בזה חולק. (שים לב שכתבתי בהודעה הקודמת שכל מה שלא נמצא בסידורים זה האזלא ב״לא״. גריש ב״תתורו״ יש בסידורים)

אבל כך הטעמים מסודרים בתורה. אמהמה, לפי השו״ע שכתב שצריך לקרוא בטעמי המקרא, צריך גם לשנות את הטעמים של המסורה כדי שזה ישמע אחרת ? ? ? (אדרבה, לזכרוני אזלא וגריש מחבר בין המילים) עריכה: יתירה מזו, בסידורים יש רק גריש על ״תתורו״ אך חסר את האזלא. זה לא יוצר בדיוק את הסתירה שאתה מדבר עליה? אולי...

בחומשים שבביתי בפרשת ציצית ״ולא תתורו״ הם בטעמי אזלא (״ולא״) גריש (״תתורו״) אך בסידורים המקובלים (עבודת ה׳, כוונת הלב, ועוד) זה אף פעם לא מנוקד כך. בפעמים הבודדות שנתקלתי שזה מנוקד בספרדים, זה אולי בסידורים האשכנזיים. יש סיבה לדבר?