אבא ואמא
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 4
אולי אפשר גם לומר שהסיבה שנקרא "אבא" כבר משעת ההריון, מכיון שהוא כבר עשה פעולה מצידו וכו', משא"כ האשה שרק בשעת יציאת הוולד היא עושה פעולה של נתינה כלפי הוולד.
ראיתי בהגהות רעק"א על הש"ך בסי' פ"ז ס"ק י"ד שכתב:
תלמיד מהרש"ך
Active member
מספר דף על הדף מגילה דף יג עמוד א
בגמ': עיברתה מת אביה - ילדתה מתה אמה.
וברש"י: נמצא שלא הי' לה אב משעה שנראה להקרות אב ע"כ.
הנה מדברי רש"י נראה לכאורה, דאב של עובר נקרא אב, משא"כ אם של עובר לא נקראת אם כיון דעובר ירך אמו. והנה היש"ש (פ"ט דיבמות סי' י') כתב לדייק ממש"כ (בראשית כה, כב): ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו', דאף ולד במעי אמו קרוי בן ע"כ. ומבואר דגם לגבי האם נקראים הבנים קודם הלידה בנים. ובאבן עזרא (שם) כתב דנקראו בנים על שם סופם ע"ש, והיינו דהי' קשה לו כנ"ל, איך קורא להם בנים קודם הלידה, ומ"מ נראה כאן דאין חילוק בין אב לאם וצ"ע.
אכן ראה בהסכמת אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל לספר עורה שחר שכתב וז"ל: ולענ"ד אפי' אם שם אב נופל על עובר במעי אמו, מ"מ אין נופל שם וולד על עובר במעי אמו דירך אמו הוא עי"ש לענין מש"כ. הרי דכמו דאין נופל שם אם על עובר, ה"נ אין נופל שם בן, אף על פי דנופל שם אב, ולפי"ז אין קושי' כלל מהפסוק הנ"ל דכתיב "הבנים", וזה ענין שונה מהענין שלפנינו לגבי שם אב או שם אם ודו"ק.
והנה כתב מתוס' חד מקמאי (יבמות ס"ז ע"א) וז"ל: מצאתי כתוב בחידושי שחדשתי לפני אבא מארי ז"ל, שמעשה הי' בלוניל לפני הראב"ד ז"ל ולפני זקני הרב ר' משולם ולפני הרב ר' שמואל ב"ר משה, ע"ד אחד שנתן מתנה לבנו קודם מ' יום ליצירתו, והי' מחלוקת ביניהם יש מהם שאמרו שהמתנה קיימת הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל העובר, ויש מהם שאמרו שאין המתנה מתנה, דכיון דארבעים יום קודם ליצירתו מיא בעלמא הוא, וכמו דלא עיברה כלל דמיא, ונגמר הדין עפ"י רובם דהמתנה מתנה, ולאבא מארי ז"ל הי' מסתברא כדברי היחיד שאין המתנה מתנה. ע"כ.
וכתב הגר"א ווידער שליט"א בקובץ בשבילי הרפואה (קובץ ב' ע' מה):
והי' נלע"ד להביא ראי' לרוב הפוסקים שבתוס' חד מקמאי הנ"ל דשייך לומר גם בעובר קודם מ' יום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו, מהא דאמרינן במס' מגילה דף י"ג ע"א ובמות אביה ואמה למה לי (הא כתיב כי אין לה אב ואם), א"ר אחא עברתה מת אביה ילדתה מתה אמה, ופירש"י עברתה מת אביה נמצא שלא היה לה אב משעה שראוי לקרות אב וכו', ובאור חדש ממהר"ל ז"ל בפסוק ויהי אומן את הדסה הביא דברי הגמרא, וכתב בתוך דבריו בפירוש הגמרא, דאצל האב מיד שנתעברה ממנו נקרא אבי', משא"כ אצל אמה דעובר ירך אמו הוא ע"ש, הרי בפירוש דמיד ברגע העיבור נקרא אב, והוא ראי' ברורה דנקרא העובר בתוך מ' יום בן, ושפיר אמרינן דדעתו של אביו קרובה אצלו, והגם שלענין תרומה אין פוסל את אמו מלאכול בתרומה.
ובבית האוצר (מערכת א - ב כלל ד') הביא דברי הגמ' מגילה י"ג הנ"ל ודברי המהר"ל הנזכר דאב של עובר שמי' אב, אבל כתב על זה דצע"ק מהא דאמרינן (יבמות ס"ט ע"ב) דעד מ' יום חשיב מיא בעלמא, ואיך חשוב אב מרגע העיבור ממש אם הוא מיא בעלמא, ואיך יפול על מיא בעלמא שם אב, ע"כ, ולפי דברי הפוסקים הנ"ל שבתוס' חד מקמאי דהגם דאמרינן לענין תרומה אין פוסלת את אמו מלאכול בתרומה משום דכמיא בעלמא חשוב, אעפי"כ לענין המזכה לעובר שפיר אמרינן דגם בתוך מ' יום אמרינן דדעת של אביו הוא קרובה אצל העובר, ע"כ מוכח דשפיר מיקרי אב גם בתוך מ' יום, ומוכרח הוא לכאורה החילוק הנ"ל כדי שלא יסתרו המימרות מגילה ויבמות הנ"ל, ואדרבא הא ראי' דגם בתוך מ' יום נקרא אב לגבי העובר.
ויש לציין בענין הנ"ל לדברי הגמ' (נזיר י"ג א): הריני נזיר לכשיהי' לי בן והפילה אשתו וכו' ע"ש, וזה הנפק"מ אי כה"ג כבר חשיב שהיה לו בן ודו"ק. ואולי לשון בני אדם שונה מלשון הפסוק.
והנה באבני נזר (יו"ד ח"ב סי' של"ו ס"ק ז') הקשה במבואר בשו"ע יו"ד (סי' ט"ז סעיף י"ח) דמותר לשחוט את המעוברת, ואין בזה משום אותו ואת בנו, שכיון שעדיין לא נולד העובר, אין לו חשיבות עצמית, ואין כאן את האיסור של אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
והקשה על זה האב"נ הנ"ל מהא דמבואר במשנה (פ"ב דפרה מ"א) שם יש מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, האם פרה אדומה כשרה כשהיא מעוברת דחכמים פוסלים ור"א מכשיר. ובטעמם של חכמים כותב שם הרא"ש: משום שבמס' יומא (י"א א) נאמר שמי ששוחט פרה אדומה, אם ביחד עם שחיטת הפרה האדומה הוא שוחט פרה נוספת, שחיטה זו פסולה, משום שנאמר בתורה לגבי פרה אדומה "ושחט אותה לעיניו", ותיבת אותה מיותרת, ואנו דורשים "אותה" ולא אותה ואת חברתה, שחיטה כזו, שבבת אחת נשחטה גם הפרה אדומה, וגם פרה אחרת (בין אדומה ובין לא אדומה), שחיטה פסולה היא לגבי פרה אדומה. ומסביר לפי"ז הרא"ש: כיון שאותה פרה העומדת לפנינו היא מעוברת, וכאשר אנו נשחט את הפרה אדומה, תתייחס השחיטה גם לוולד, נמצאנו שוחטים אותה ואת עוברה, ושוב אין זה "ושחט אותה", שהרי נאמר "אותה" - אותה ולא את חברתה, וזוהי סיבת הפסול של פרה אדומה מעוברת אליבא דחכמים.
שואל האבני נזר מאי שנא איסור אותו ואת בנו, מן הדין של אותה, ולא אותה ואת חברתה, אם לגבי פרה אדומה התברר שהשוחט פרה אדומה מעוברת יש בזה חיסרון של אותה, ולא אותה ואת חברתה, מדוע שלא יהיה בזה חיסרון של "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". ע"כ.
הגאון מטשעבין זצ"ל בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' כ"ו) מיישב את קושית האב"נ הנ"ל עפ"י המבואר ברש"י במגילה כאן, דאב של עובר נקרא אב, אבל אם של עובר לא נקראת אם (וכנ"ל). ולפי"ז א"ש, כאן גם אם אנו נוקטים כמו שכתב הרא"ש בפרה וכנ"ל שהשוחט פרה אדומה מעוברת, שחיטתו מתייחסת לאם ולוולד ונמצא עובר על הנאמר "ושחט אותה" ולא אותה ואת חברתה, כי יש כאן שתי בהמות שניתרות באותה שחיטה, משא"כ לגבי אותו ואת בנו, שאיסור התורה הוא דווקא כאשר שתי הבהמות מתייחסות זו לזו ביחוס של בן לאב או לאם, ואם לבן, כמוש"נ "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ולכן בהמה מעוברת ניתן לשחוט אותה בלי שום חשש למרות שהשחיטה מתייחסת אל הוולד בנפרד, אבל עדיין אין כאן שם של אם ובן, ואין כאן איסור של אותו ואת בנו, למרות שיש כאן מצב של "אותה" ולא אותה ואת חברתה, הוולד יכול בהחלט להיקרא חברתה, אבל הוולד לא יכול להיקרא בנו, עד שהוא לא נולד בצורה טבעית. ומיושבת קושית האב"נ הנ"ל.
כתב הגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א:
ע' בחי' הגרע"א יו"ד (סי' פ"ז סעיף ו') שדן בחלב טריפה אם יש איסור דבב"ח דהא בעי' "חלב אמו" ראוי' להיות אם וטריפה אינו יולדת, ושוב מסיק דכיון דיכולה להתעבר שפיר קרוי' חלב אם וכמו בבן סורר ומורה שדרשו ולא הראוי להיות אב, דלאחר ג' חדשים משהביא ב' שערות ניכר העובר, הרי דשם אב סגי בעיבור וה"ה בשם אם יעו"ש.
ולענ"ד יש לחלק עפ"י דברי רש"י הנ"ל דרק באב קרוי ע"ש העיבור, אך אם נקראת רק בלידה, וכן מוכח מרש"י חולין קי"ג ב' דחלב מעוברת עדיין אין קרוי חלב אם.
ובדברי רש"י הנ"ל יש לבאר לשון הקרא "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדיתיהו כי תאמר שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק", דהיינו שמשה רבינו ע"ה טען שהוא אב (האנכי הריתי, ה"א דתמיה קיימת) אך אם אנכי ילדיתיהו, האם גם הוא כאם שצריך לדאוג לגשמיות כי תאמר אף וגו' האומן את היונק, וכי אומן צריך להניק, והרי זה תפקידה של אם. וזהו ההבדל בין אנכי הריתי שהוא אב הקרוי ע"ש הריון, אם אנכי ילדיתיהו היינו האם הקרוי' ע"ש הלידה.
בגמ': עיברתה מת אביה - ילדתה מתה אמה.
וברש"י: נמצא שלא הי' לה אב משעה שנראה להקרות אב ע"כ.
הנה מדברי רש"י נראה לכאורה, דאב של עובר נקרא אב, משא"כ אם של עובר לא נקראת אם כיון דעובר ירך אמו. והנה היש"ש (פ"ט דיבמות סי' י') כתב לדייק ממש"כ (בראשית כה, כב): ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו', דאף ולד במעי אמו קרוי בן ע"כ. ומבואר דגם לגבי האם נקראים הבנים קודם הלידה בנים. ובאבן עזרא (שם) כתב דנקראו בנים על שם סופם ע"ש, והיינו דהי' קשה לו כנ"ל, איך קורא להם בנים קודם הלידה, ומ"מ נראה כאן דאין חילוק בין אב לאם וצ"ע.
אכן ראה בהסכמת אדמו"ר מהר"ש מבאבוב זצ"ל לספר עורה שחר שכתב וז"ל: ולענ"ד אפי' אם שם אב נופל על עובר במעי אמו, מ"מ אין נופל שם וולד על עובר במעי אמו דירך אמו הוא עי"ש לענין מש"כ. הרי דכמו דאין נופל שם אם על עובר, ה"נ אין נופל שם בן, אף על פי דנופל שם אב, ולפי"ז אין קושי' כלל מהפסוק הנ"ל דכתיב "הבנים", וזה ענין שונה מהענין שלפנינו לגבי שם אב או שם אם ודו"ק.
והנה כתב מתוס' חד מקמאי (יבמות ס"ז ע"א) וז"ל: מצאתי כתוב בחידושי שחדשתי לפני אבא מארי ז"ל, שמעשה הי' בלוניל לפני הראב"ד ז"ל ולפני זקני הרב ר' משולם ולפני הרב ר' שמואל ב"ר משה, ע"ד אחד שנתן מתנה לבנו קודם מ' יום ליצירתו, והי' מחלוקת ביניהם יש מהם שאמרו שהמתנה קיימת הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל העובר, ויש מהם שאמרו שאין המתנה מתנה, דכיון דארבעים יום קודם ליצירתו מיא בעלמא הוא, וכמו דלא עיברה כלל דמיא, ונגמר הדין עפ"י רובם דהמתנה מתנה, ולאבא מארי ז"ל הי' מסתברא כדברי היחיד שאין המתנה מתנה. ע"כ.
וכתב הגר"א ווידער שליט"א בקובץ בשבילי הרפואה (קובץ ב' ע' מה):
והי' נלע"ד להביא ראי' לרוב הפוסקים שבתוס' חד מקמאי הנ"ל דשייך לומר גם בעובר קודם מ' יום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו, מהא דאמרינן במס' מגילה דף י"ג ע"א ובמות אביה ואמה למה לי (הא כתיב כי אין לה אב ואם), א"ר אחא עברתה מת אביה ילדתה מתה אמה, ופירש"י עברתה מת אביה נמצא שלא היה לה אב משעה שראוי לקרות אב וכו', ובאור חדש ממהר"ל ז"ל בפסוק ויהי אומן את הדסה הביא דברי הגמרא, וכתב בתוך דבריו בפירוש הגמרא, דאצל האב מיד שנתעברה ממנו נקרא אבי', משא"כ אצל אמה דעובר ירך אמו הוא ע"ש, הרי בפירוש דמיד ברגע העיבור נקרא אב, והוא ראי' ברורה דנקרא העובר בתוך מ' יום בן, ושפיר אמרינן דדעתו של אביו קרובה אצלו, והגם שלענין תרומה אין פוסל את אמו מלאכול בתרומה.
ובבית האוצר (מערכת א - ב כלל ד') הביא דברי הגמ' מגילה י"ג הנ"ל ודברי המהר"ל הנזכר דאב של עובר שמי' אב, אבל כתב על זה דצע"ק מהא דאמרינן (יבמות ס"ט ע"ב) דעד מ' יום חשיב מיא בעלמא, ואיך חשוב אב מרגע העיבור ממש אם הוא מיא בעלמא, ואיך יפול על מיא בעלמא שם אב, ע"כ, ולפי דברי הפוסקים הנ"ל שבתוס' חד מקמאי דהגם דאמרינן לענין תרומה אין פוסלת את אמו מלאכול בתרומה משום דכמיא בעלמא חשוב, אעפי"כ לענין המזכה לעובר שפיר אמרינן דגם בתוך מ' יום אמרינן דדעת של אביו הוא קרובה אצל העובר, ע"כ מוכח דשפיר מיקרי אב גם בתוך מ' יום, ומוכרח הוא לכאורה החילוק הנ"ל כדי שלא יסתרו המימרות מגילה ויבמות הנ"ל, ואדרבא הא ראי' דגם בתוך מ' יום נקרא אב לגבי העובר.
ויש לציין בענין הנ"ל לדברי הגמ' (נזיר י"ג א): הריני נזיר לכשיהי' לי בן והפילה אשתו וכו' ע"ש, וזה הנפק"מ אי כה"ג כבר חשיב שהיה לו בן ודו"ק. ואולי לשון בני אדם שונה מלשון הפסוק.
והנה באבני נזר (יו"ד ח"ב סי' של"ו ס"ק ז') הקשה במבואר בשו"ע יו"ד (סי' ט"ז סעיף י"ח) דמותר לשחוט את המעוברת, ואין בזה משום אותו ואת בנו, שכיון שעדיין לא נולד העובר, אין לו חשיבות עצמית, ואין כאן את האיסור של אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
והקשה על זה האב"נ הנ"ל מהא דמבואר במשנה (פ"ב דפרה מ"א) שם יש מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים, האם פרה אדומה כשרה כשהיא מעוברת דחכמים פוסלים ור"א מכשיר. ובטעמם של חכמים כותב שם הרא"ש: משום שבמס' יומא (י"א א) נאמר שמי ששוחט פרה אדומה, אם ביחד עם שחיטת הפרה האדומה הוא שוחט פרה נוספת, שחיטה זו פסולה, משום שנאמר בתורה לגבי פרה אדומה "ושחט אותה לעיניו", ותיבת אותה מיותרת, ואנו דורשים "אותה" ולא אותה ואת חברתה, שחיטה כזו, שבבת אחת נשחטה גם הפרה אדומה, וגם פרה אחרת (בין אדומה ובין לא אדומה), שחיטה פסולה היא לגבי פרה אדומה. ומסביר לפי"ז הרא"ש: כיון שאותה פרה העומדת לפנינו היא מעוברת, וכאשר אנו נשחט את הפרה אדומה, תתייחס השחיטה גם לוולד, נמצאנו שוחטים אותה ואת עוברה, ושוב אין זה "ושחט אותה", שהרי נאמר "אותה" - אותה ולא את חברתה, וזוהי סיבת הפסול של פרה אדומה מעוברת אליבא דחכמים.
שואל האבני נזר מאי שנא איסור אותו ואת בנו, מן הדין של אותה, ולא אותה ואת חברתה, אם לגבי פרה אדומה התברר שהשוחט פרה אדומה מעוברת יש בזה חיסרון של אותה, ולא אותה ואת חברתה, מדוע שלא יהיה בזה חיסרון של "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". ע"כ.
הגאון מטשעבין זצ"ל בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' כ"ו) מיישב את קושית האב"נ הנ"ל עפ"י המבואר ברש"י במגילה כאן, דאב של עובר נקרא אב, אבל אם של עובר לא נקראת אם (וכנ"ל). ולפי"ז א"ש, כאן גם אם אנו נוקטים כמו שכתב הרא"ש בפרה וכנ"ל שהשוחט פרה אדומה מעוברת, שחיטתו מתייחסת לאם ולוולד ונמצא עובר על הנאמר "ושחט אותה" ולא אותה ואת חברתה, כי יש כאן שתי בהמות שניתרות באותה שחיטה, משא"כ לגבי אותו ואת בנו, שאיסור התורה הוא דווקא כאשר שתי הבהמות מתייחסות זו לזו ביחוס של בן לאב או לאם, ואם לבן, כמוש"נ "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ולכן בהמה מעוברת ניתן לשחוט אותה בלי שום חשש למרות שהשחיטה מתייחסת אל הוולד בנפרד, אבל עדיין אין כאן שם של אם ובן, ואין כאן איסור של אותו ואת בנו, למרות שיש כאן מצב של "אותה" ולא אותה ואת חברתה, הוולד יכול בהחלט להיקרא חברתה, אבל הוולד לא יכול להיקרא בנו, עד שהוא לא נולד בצורה טבעית. ומיושבת קושית האב"נ הנ"ל.
כתב הגאון ר' יצחק דוד אלטר שליט"א:
ע' בחי' הגרע"א יו"ד (סי' פ"ז סעיף ו') שדן בחלב טריפה אם יש איסור דבב"ח דהא בעי' "חלב אמו" ראוי' להיות אם וטריפה אינו יולדת, ושוב מסיק דכיון דיכולה להתעבר שפיר קרוי' חלב אם וכמו בבן סורר ומורה שדרשו ולא הראוי להיות אב, דלאחר ג' חדשים משהביא ב' שערות ניכר העובר, הרי דשם אב סגי בעיבור וה"ה בשם אם יעו"ש.
ולענ"ד יש לחלק עפ"י דברי רש"י הנ"ל דרק באב קרוי ע"ש העיבור, אך אם נקראת רק בלידה, וכן מוכח מרש"י חולין קי"ג ב' דחלב מעוברת עדיין אין קרוי חלב אם.
ובדברי רש"י הנ"ל יש לבאר לשון הקרא "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדיתיהו כי תאמר שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק", דהיינו שמשה רבינו ע"ה טען שהוא אב (האנכי הריתי, ה"א דתמיה קיימת) אך אם אנכי ילדיתיהו, האם גם הוא כאם שצריך לדאוג לגשמיות כי תאמר אף וגו' האומן את היונק, וכי אומן צריך להניק, והרי זה תפקידה של אם. וזהו ההבדל בין אנכי הריתי שהוא אב הקרוי ע"ש הריון, אם אנכי ילדיתיהו היינו האם הקרוי' ע"ש הלידה.