האם אברהם אבינו אכל קטניות בפסח?
חידה: אברהם אבינו אכל קטניות?!
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 13
פִּתָרוֹן
לשמור ולעשות
Well-known member
הביא לשונות בחרדל לאורחים בפסח
כך כתב בספר תורת אהרן לר"א בן שמעון פרשת וירא
כך כתב בספר תורת אהרן לר"א בן שמעון פרשת וירא
פִּתָרוֹן
והובא כאן...
ס"ט
Well-known member
גם שזה עבר לרבנות חולון המשיך לאכול פפושדו כיון דהוי בכלל 'שמי בקרבו'
איסור קטניות - רק אכילה, לא בל יראה או בישול.
אברהם הכין לאורחים, לא כתוב שאכל מזה בעצמו.
נראה לי שאין הוכחה שהקטניות מותר בפסח, כי המלאכים שורפים את זה קודם שעבר בית הבליעה שהרי כולו אש הם!!!!
ולפי זה גם הפפושדו אפשר לומר שהם אכלו!
ולפי זה גם הפפושדו אפשר לומר שהם אכלו!
מאוד מצחיק.
אין שייכות לשום הוכחה. קטניות זה רק מנהג!
אין שייכות לשום הוכחה. קטניות זה רק מנהג!
אגב זה שהם שורפים את זה זאת הבעיה שנקרא שאכלו בשר וחלב כמו שאמר להם משה רבינו. אפילו שאכלו קודם חלב ואז בשר. ואברהם אבינו עשה כהלכה כי לא ידע שהם מלאכים. אבל הם אכלו וידעו שנשרף להם בפנים ועברו על בשר בחלב מבושל.
ומפה לומדים שאכילת איסור אחת יכולה לגרום לאיבוד התורה כמו שקרה למלאכים שהפסידו את התורה.
מתגעגע
Active member
ובתוס' (בבא מציעא פו: ד"ה נראין) ובסדר אליהו רבה (פרק י"ב) קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין, אלא אוכלין ושותין ממש מפני כבודו של אברהם, ופליגא אדהכא.
כתוב שאברהם היה אוכל יחד עם האורחים כדי שלא יתביישו.
(וע"ז יש ווארט חסידי שמש"כ "אנכי מגן לך", ש"מאָגן" באידיש זה קיבה, והיינו שה' יהיה הקיבה של אברהם אבינו, כיון שצריך לאכול יחד עם כל האורחים).
נשרף לאיבוד, לא נראה שעוברים על זה על בשר בחלב !!!
כמדומני כך הביא ב'משכני אחריך' והסביר שלכן מאכלו של אברהם אבינו היה כ-70 ומשהו אנשים
כן טעיתי, מה שכתבתי היינו רק לפי דעת הברוך טעם (שער הואיל ומתוך דין ג) שכתב דבישול בשר וחלב יחד באופן שמתאדה ונשרף מן העולם, אינו נחשב דרך בישול ומותר.
אמנם, החת''ס (יו''ד סי' צב ד''ה אמנם) כתב בשם האחרונים, דאף שהולך לאיבוד ה''ז נחשב לבישול, וכן הביא דבריו היבי''א (ח''ה או''ח סו''ס לג). וכ''כ השבט הלוי (ח''ט סי' קנו) דכשמרתיח בשר וחלב עד שמתאדה, אין שום ספק דאיכא בזה בישול. וכן הובא בשם הגרי''ש אלישיב (מבקשי תורה ח''ט עמ' טז).
אמנם, החת''ס (יו''ד סי' צב ד''ה אמנם) כתב בשם האחרונים, דאף שהולך לאיבוד ה''ז נחשב לבישול, וכן הביא דבריו היבי''א (ח''ה או''ח סו''ס לג). וכ''כ השבט הלוי (ח''ט סי' קנו) דכשמרתיח בשר וחלב עד שמתאדה, אין שום ספק דאיכא בזה בישול. וכן הובא בשם הגרי''ש אלישיב (מבקשי תורה ח''ט עמ' טז).
חיפשתי כעת מעט, וזו התוצאה הראשונה שמצאתי:
עץ יוסף על עין יעקב ב"מ פז.
בחיפוש באוצה"ח יתכן וניתן למצוא מקורות נוספים. אין לי כעת את הפנאי לבדוק.
עוד ראיתי מי שהביא:
עוד ראיתי שכתבו במקום אחר:
האם אברהם אכל עם האורחים
אך יש להעיר על תירוץ זה, דמסתבר דלא שייך איבה באופן שאינו אוכל איתם ורק עומד ומשמש, וא"כ בנדון דאברהם אבינו בלא"ה לא שייך איבה. אבל אי"ז קושיא, דאין נראה שאברהם אבינו לא אכל כלל עמם, דהא חלק מהכנסת אורחים הוא לאכול עם האורחים, דהנה נחלקו הראשונים בגוי שקצץ פירות מחוברים והביאם לישראל ביו"ט ראשון, האם מותר לאכלם מיד בליל יו"ט שני אחר שישהה שיעור כדי שיעשו, או שצריך לחכות עד מוצאי יו"ט שני [והדבר תלוי בשני הטעמים של דין בכדי שיעשו, ואכמ"ל], ופסק הרמ"א (תקט"ו ס"א) דנוהגין להחמיר אם אינו צורך יו"ט לצורך אורחים, וכתב המ"א והגר"ז והמשנ"ב (סקי"ב) שבאופן שמקילים לצורך אורחים גם הוא עצמו אוכל עמהם מפני כבודם, שזהו בכלל מצות הכנסת אורחים.
וכן מוכח גם בדברי הרמב"ן, דבגמ' מועד קטן (כב:) אמרי' דאף דאבל אסור לאכול בסעודת מריעות מ"מ בסעודת פורענותא [מלשון פרעון חוב] שרי, כלומר, שאם היה מנהגם לעשות סעודת מריעות וכל פעם אחד היה משלם לכולם, והם התחילו כבר את הסבב, ונמצא דעתה חייב לפרוע חובו, בזה שרי. והק' הרמב"ן לדעת הראשונים [עי' בתוס' שם] דכל האיסור לאבל הוא באכילה בסעודת מריעות, אך כניסה למקום שמחה בלא לאכול שרי, א"כ יוכל לעשות להם משתה ויסב עמהם ולא יאכל ותי' הרמב"ן "ויש לומר אין כבודן של חברים לאכול בביתו שלזה על שולחנו והוא לא יאכל עמהם".
מבואר תרי טעמי לאכילה עם האורחים, חדא מטעם הכנסת אורחים כמ"ש המשנ"ב, ועוד מטעם כבוד חבירו [ונפק"מ גם בדליכא מצוות הכנסת אורחים כגון בחבירו שבעירו עי' רמ"א או"ח סי' של"ג].
ועפ"ז יובנו דברי הכסף משנה, דברמב"ם (פ"ה מהל' דעות הי"א) כתב דיש דברים שאדם גדול עושה ונחשבים לחילול השם ואחד מהם "שירבה באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהם", וכתב הכס"מ "וממה שכתב אצל ע''ה וביניהם נראה לדקדק דדוקא כשאוכל עמהם ובביתם, אבל אם הם אוכלים עמו בביתו, או הוא אוכל בביתם ולא עמהם כדרך האכסנאין שרי". ולכאו' צ"ב מה החילוק בין לאכול עם הע"ה בביתו או בבית הת"ח, ולפי הנ"ל יש לבאר דכשמארח ע"ה בביתו הרי שמצוה לאכול עמו, מפני כבוד האורח.
ועפ"ז מבוארת הנהגת החפץ חיים זיע"א, דעי' בדוגמאות מדרכי אבי שכתב ר' לייב בנו של החפץ חיים שהעיד דהחפץ חיים החמיר לעצמו באכילת מצה שרויה בפסל [ואף באחרון של פסח], ופעם אחת הגיע אורח באחרון של פסח והגישו לפניו מאכל ממצה שרויה, ואכל החפץ חיים עמו מפני כבוד האורח.
לכך ודאי נראה שאברהם אבינו אכל עמהם ומ"מ עמד ושמש [וכן מסתבר שעשה רשב"ג בחתונת בנו בקידושין לב:, וע"ש שמדמה ד"ז לאברהם אבינו], וכ"כ בספר אלף המגן עה"ת (לבעל פלא יועץ) שאברהם אכל עמהם מטעם זה, ע"ש. ועפ"ז שפיר יש לומר התירוץ הנ"ל מטעם איבה. אמנם בספר לב אריה על חולין (קד:) נקט שאברהם אבינו לא אכל אלא שימש כשומר, ומטעם זה הותר לו להעלות בשר וחלב על שולחן אחד ע"ש.
עוד ראיתי מי שהביא:
עוד ראיתי שכתבו במקום אחר:
האם אברהם אכל עם האורחים
אך יש להעיר על תירוץ זה, דמסתבר דלא שייך איבה באופן שאינו אוכל איתם ורק עומד ומשמש, וא"כ בנדון דאברהם אבינו בלא"ה לא שייך איבה. אבל אי"ז קושיא, דאין נראה שאברהם אבינו לא אכל כלל עמם, דהא חלק מהכנסת אורחים הוא לאכול עם האורחים, דהנה נחלקו הראשונים בגוי שקצץ פירות מחוברים והביאם לישראל ביו"ט ראשון, האם מותר לאכלם מיד בליל יו"ט שני אחר שישהה שיעור כדי שיעשו, או שצריך לחכות עד מוצאי יו"ט שני [והדבר תלוי בשני הטעמים של דין בכדי שיעשו, ואכמ"ל], ופסק הרמ"א (תקט"ו ס"א) דנוהגין להחמיר אם אינו צורך יו"ט לצורך אורחים, וכתב המ"א והגר"ז והמשנ"ב (סקי"ב) שבאופן שמקילים לצורך אורחים גם הוא עצמו אוכל עמהם מפני כבודם, שזהו בכלל מצות הכנסת אורחים.
וכן מוכח גם בדברי הרמב"ן, דבגמ' מועד קטן (כב:) אמרי' דאף דאבל אסור לאכול בסעודת מריעות מ"מ בסעודת פורענותא [מלשון פרעון חוב] שרי, כלומר, שאם היה מנהגם לעשות סעודת מריעות וכל פעם אחד היה משלם לכולם, והם התחילו כבר את הסבב, ונמצא דעתה חייב לפרוע חובו, בזה שרי. והק' הרמב"ן לדעת הראשונים [עי' בתוס' שם] דכל האיסור לאבל הוא באכילה בסעודת מריעות, אך כניסה למקום שמחה בלא לאכול שרי, א"כ יוכל לעשות להם משתה ויסב עמהם ולא יאכל ותי' הרמב"ן "ויש לומר אין כבודן של חברים לאכול בביתו שלזה על שולחנו והוא לא יאכל עמהם".
מבואר תרי טעמי לאכילה עם האורחים, חדא מטעם הכנסת אורחים כמ"ש המשנ"ב, ועוד מטעם כבוד חבירו [ונפק"מ גם בדליכא מצוות הכנסת אורחים כגון בחבירו שבעירו עי' רמ"א או"ח סי' של"ג].
ועפ"ז יובנו דברי הכסף משנה, דברמב"ם (פ"ה מהל' דעות הי"א) כתב דיש דברים שאדם גדול עושה ונחשבים לחילול השם ואחד מהם "שירבה באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהם", וכתב הכס"מ "וממה שכתב אצל ע''ה וביניהם נראה לדקדק דדוקא כשאוכל עמהם ובביתם, אבל אם הם אוכלים עמו בביתו, או הוא אוכל בביתם ולא עמהם כדרך האכסנאין שרי". ולכאו' צ"ב מה החילוק בין לאכול עם הע"ה בביתו או בבית הת"ח, ולפי הנ"ל יש לבאר דכשמארח ע"ה בביתו הרי שמצוה לאכול עמו, מפני כבוד האורח.
ועפ"ז מבוארת הנהגת החפץ חיים זיע"א, דעי' בדוגמאות מדרכי אבי שכתב ר' לייב בנו של החפץ חיים שהעיד דהחפץ חיים החמיר לעצמו באכילת מצה שרויה בפסל [ואף באחרון של פסח], ופעם אחת הגיע אורח באחרון של פסח והגישו לפניו מאכל ממצה שרויה, ואכל החפץ חיים עמו מפני כבוד האורח.
לכך ודאי נראה שאברהם אבינו אכל עמהם ומ"מ עמד ושמש [וכן מסתבר שעשה רשב"ג בחתונת בנו בקידושין לב:, וע"ש שמדמה ד"ז לאברהם אבינו], וכ"כ בספר אלף המגן עה"ת (לבעל פלא יועץ) שאברהם אכל עמהם מטעם זה, ע"ש. ועפ"ז שפיר יש לומר התירוץ הנ"ל מטעם איבה. אמנם בספר לב אריה על חולין (קד:) נקט שאברהם אבינו לא אכל אלא שימש כשומר, ומטעם זה הותר לו להעלות בשר וחלב על שולחן אחד ע"ש.
נערך לאחרונה:
נושאים דומים בפורום
