השב להודעה

הגמרא בשבועות (לה ע"ב) וכן נפסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ו, ט) שכל השמות האמורים באברהם הם קודש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. ואילו השמות האמורים בלוט הם חול חוץ מזה שנאמר ויאמר אליהם אל נא אדני.

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) - כל אדני שנאמר באברהם קודש, ושנאמר בלוט חול.

שכל טוב (ע פסוק ב') - אדני. לשון חול הוא, כלומר אדון שלי, והכרת אותותיו שהנו"ן פתוחה ואינה נקמצת, כגון אימרי בני גבורי דברי ודומיהן.

אבן עזרא בראשית - הנה נא אדוני רבותי, לשון חול. רד"ק - אדני - בפתח לשון חול וכן מוכח מרש"י ורמב"ן

אמנם לקמן בפסוק י"ח ויאמר לוט אליהם אל נא אדני, בזה יש מחלוקת. שדעת הגמ' הנ"ל שהוא קודש. אך במדרש שכל טוב - אל נא אדוני. בקשה מכם רבות, ואף על פי שהנו"ן נקמצת לשון חול הוא, אלא דרך האתנחתא וסוף פסוק להקמיץ אותותם. וכן דעת האבן עזרא, רד"ק (היתה לו גרסת אחרת באונקלוס).

ובמדרש הגדול בראשית איתא כמו הגמ' - תנו רבנן כל השמות האמורות באברהם קדש וכל השמות האמורות בלוט חול. חוץ מזה אל נא אדני, מי שיש בידו להמית ולהחיות, זה הקדוש ברוך הוא. וכן הוא דעת האנקלוס, תרגום יונתן, רש"י ועוד.

וביב"א ח"ו (ס' יא אות ד) דן במנהגינו שלא מבדילים בין קמץ לפתח. והביא שר' בחיי (ריש פרשת וירא) אע"פ שכתב שיש הפרש גדול בין קמץ לפתח כהפרש שיש בין אור לחשך ובין קדש לחול. זה דווקא במשמעות המילה כפי שהאריך בזה ר' בחיי. אך בצורת המבטא אין הבדל כ"כ שכתב - ואף על פי שנראה שהקמ"ץ והפת"ח הכל דבר אחד ותנועה אחת, אין הדבר כן, אלא שיש הפרש ביניהן במבטא, שהרי תנועת הקמ"ץ גבוהה ועליונה, ותנועת הפת"ח למטה ממנה. (ואכן מי ששמע מזקני הפרסיים יכול לשמוע הבדל קטן בין קמץ לפתח).

ואפשר לומר גם כאן, שאף אם זה נחשב לשם ה' אין בו חשש, כיוון שהוא מתכוון לחול.