בשו"ע סי' תר"צ ס"ה כתב (עפ"י הכרעת הגמ' במגילה יח:), קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא. הגה: ואפי' סח בנתיים. מיהו גוערין במי שסח בנתיים, כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב'. (הרשב"א סי' רמ"ד). ע"כ.
ונמצא שלשו"ע אם באמצע הקריאה הלכו למרחב מוגן והפסיקו אפי' שיעור זמן כזה שהיה אפשר לגמור את המגילה מתחילתה ועד סופה אינו חוזר אלא ממשיך ממקום שפסק. והרמ"א הוסיף שכל זה אפי' שסח.
ומיהו לבני אשכנז כתב המ"ב (ס"ק יח) שעפ"י הרמ"א בסי' סה לענין ק"ש שאם שהה כדי כולה מחמת אונס צריך לחזור לקרוא, הוא הדין בקריאת המגילה שיש לחזור ולקרוא ללא ברכה. ע"כ. וא"כ גם בנד"ד נחשב זה מחמת אונס של ספק פיקו"נ, וא"כ רק אם שהו כולה יש לחזור לקרוא מהתחלה ללא ברכה. אולם בסי' סה סק"ב כתב המ"ב שכ"ז דוקא מחמת אונס בגופו כגון שהיה צריך לנקביו או מחמת המקום שהיה שם צואה, אך אם מחמת ליסטים וכדו' אינו מקרי אונס. וא"כ ה"ה הכא וגם בני אשכנז לא צריכים לחזור מהתחלה אלא למקום שפסקו.
ונמצא שלשו"ע אם באמצע הקריאה הלכו למרחב מוגן והפסיקו אפי' שיעור זמן כזה שהיה אפשר לגמור את המגילה מתחילתה ועד סופה אינו חוזר אלא ממשיך ממקום שפסק. והרמ"א הוסיף שכל זה אפי' שסח.
ומיהו לבני אשכנז כתב המ"ב (ס"ק יח) שעפ"י הרמ"א בסי' סה לענין ק"ש שאם שהה כדי כולה מחמת אונס צריך לחזור לקרוא, הוא הדין בקריאת המגילה שיש לחזור ולקרוא ללא ברכה. ע"כ. וא"כ גם בנד"ד נחשב זה מחמת אונס של ספק פיקו"נ, וא"כ רק אם שהו כולה יש לחזור לקרוא מהתחלה ללא ברכה. אולם בסי' סה סק"ב כתב המ"ב שכ"ז דוקא מחמת אונס בגופו כגון שהיה צריך לנקביו או מחמת המקום שהיה שם צואה, אך אם מחמת ליסטים וכדו' אינו מקרי אונס. וא"כ ה"ה הכא וגם בני אשכנז לא צריכים לחזור מהתחלה אלא למקום שפסקו.
נערך לאחרונה:
