מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם (יד כד)
פירש רש"י ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם, וממנו למד דוד שאמר "כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". ובפסיקתא זוטרתי איתא, שנשתכחה מצוה זו עד שחידשה דוד המלך. ובדרושי מהרי"ט בפרשתינו העיר, איך נשתכחה מצוה זו, הרי מעשים בכל יום שהיו הולכים למלחמה, וא"כ אימתי נשתכחה ההלכה.
ואפשר לומר דבמלחמות של כיבוש הארץ, השלל שייך לכל ישראל ולא רק ליוצאים למלחמה והיושבים על הכלים, אלא לכל ישראל גם הנשארים בבתיהם, וכן משמע ברא"ש ב"מ פ"ב סי' ט' שהשלל היה מתחלק לכל ישראל. והביאור הוא מפני שארץ ישראל ניתנה לנחלה לעם ישראל יחד עם השלל שעליה, וכדכתיב בפרשת ואתחנן "ובתים מלאים כל טוב" וגו', וכשם שהארץ עצמה מתחלקת לכולם, כך גם השלל.
וא"כ בכל מלחמות יהושע שהיו לכבוש את הארץ לא היה מקום להלכה זו של "חלק היושב על הכלים", דבלאו הכי השלל אינו מתחלק רק לאנשי המלחמה, אלא לכל ישראל, וכיון שלא היה לזה מקום נשתכחה הלכה זו, ורק בזמן דוד התחילו להתרבות מלחמות שאינם לכבוש הארץ אלא להרווחה ולהלחם בגוים הבאים עליהם, וכדאיתא בסוטה מד: "מלחמות יהושע לכבוש וכו' מלחמות בית דוד להרווחה" וכו', עי"ש, הרי דמלחמות להרווחה נקראים מלחמות בית דוד משום שהתחילו בזמנו, וכן אותה המלחמה שנאמר בה המקרא "כחלק היושב על הכלים", לא היתה לכבוש, ואז השלל מתחלק רק לאנשי המלחמה, בזה התחיל לנהוג שוב הדין שחלק היורד למלחמה הוא כחלק היושב על הכלים.
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם (יד כד)
פירש רש"י ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם, וממנו למד דוד שאמר "כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". ובפסיקתא זוטרתי איתא, שנשתכחה מצוה זו עד שחידשה דוד המלך. ובדרושי מהרי"ט בפרשתינו העיר, איך נשתכחה מצוה זו, הרי מעשים בכל יום שהיו הולכים למלחמה, וא"כ אימתי נשתכחה ההלכה.
ואפשר לומר דבמלחמות של כיבוש הארץ, השלל שייך לכל ישראל ולא רק ליוצאים למלחמה והיושבים על הכלים, אלא לכל ישראל גם הנשארים בבתיהם, וכן משמע ברא"ש ב"מ פ"ב סי' ט' שהשלל היה מתחלק לכל ישראל. והביאור הוא מפני שארץ ישראל ניתנה לנחלה לעם ישראל יחד עם השלל שעליה, וכדכתיב בפרשת ואתחנן "ובתים מלאים כל טוב" וגו', וכשם שהארץ עצמה מתחלקת לכולם, כך גם השלל.
וא"כ בכל מלחמות יהושע שהיו לכבוש את הארץ לא היה מקום להלכה זו של "חלק היושב על הכלים", דבלאו הכי השלל אינו מתחלק רק לאנשי המלחמה, אלא לכל ישראל, וכיון שלא היה לזה מקום נשתכחה הלכה זו, ורק בזמן דוד התחילו להתרבות מלחמות שאינם לכבוש הארץ אלא להרווחה ולהלחם בגוים הבאים עליהם, וכדאיתא בסוטה מד: "מלחמות יהושע לכבוש וכו' מלחמות בית דוד להרווחה" וכו', עי"ש, הרי דמלחמות להרווחה נקראים מלחמות בית דוד משום שהתחילו בזמנו, וכן אותה המלחמה שנאמר בה המקרא "כחלק היושב על הכלים", לא היתה לכבוש, ואז השלל מתחלק רק לאנשי המלחמה, בזה התחיל לנהוג שוב הדין שחלק היורד למלחמה הוא כחלק היושב על הכלים.
◆ ◆ ◆
עוד יש לומר דבאמת היו נוהגים כן מעולם, אכן היו סבורים אנשי דוד שזה הוא רק מנהג בעלמא שהיו מוותרים על חלקם, ולא מן הדין, ולכן רצו אנשי הבליעל שם שלא לוותר על חלקם, וחידש דוד שהוא מן הדין, ועל זה נאמר בדוד "וישימה לחק ולמשפט לישראל", דאין זה תלוי ברצונם אלא הוי "חק ומשפט". וכעי"ז כתב מהרי"ט שם.
ובספר אבק סופרים כתב ליישב, דבאמת גם אנשי דוד היו יודעים שחולקים בשוה, אך היו סבורים דכל זה כאשר כולם היו ראויים ורוצים להלחם, אלא שצריכים ומוכרחים להשאיר חלק לשמור על הכלים, א"כ בזה כולם שוים, שמפני מה יפסידו אותם שנשארו, הרי הם ג"כ היו מוכנים להלחם. אבל במעשה שהיה עם דוד הרי הנשארים על הכלים היה זה מחמת שפגרו מלכת אחרי דוד מחמת חולשתם, ועל כן היו סבורים שבאופן כזה אין להם חלק כיורדים למלחמה, וזה הוא שחידש דוד שגם בכה"ג הוי בכלל הדין שחולקים בשוה.
◆ ◆ ◆
הקשה מהר"י אברבנאל זצ"ל בפירושו על ספר שמואל שם, למה אמרו שדוד למד מאברהם אבינו, ולא אמרו שלמד כן ממלחמת מדין שאמר הקב"ה "וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה", ויותר ראוי ללמוד מדיני התורה, מאשר ממעשה שעשה אברהם אבינו קודם מתן תורה.
ותירצו היפה תואר בפרשתינו סי' מ"ג ובמלאכת הקודש כאן, דחלוקת השלל במלחמת מדין לא היתה כלל ליושבים על הכלים, אלא גם לכל ישראל היושבים בביתם ולא יצאו כלל אפילו לשמור הכלים, ועל כרחך דהוראת שעה היתה ואינו מהך דינא דיושבים על הכלים.
וביותר שהרי על כרחך הוראת שעה היתה ואינה מדין "יושב על הכלים", שהרי באמת החלוקה שם לא היתה כתקנת דוד, דלפי תקנת דוד הרי היוצאים למלחמה והיושבים חולקים שוה בשוה שמחלקים את כל השלל לפי מנין האנשים כולם ונותנים חלק שוה לכל אחד מהם, ואילו במלחמת מדין ניתן חצי המלקוח לי"ב אלף תופשי המלחמה והחצי השני נתחלק לכל ישראל, ונמצא שכל אחד מתופשי המלחמה קבל יותר [ובזה כבר עמד האברבנאל שם], ועל כרחך דהוי הוראת שעה. ועוד יש להוסיף שהרי רק במלקוח הבהמות חלקו עם כל ישראל, אבל במטלטלין כתיב "אנשי הצבא בזזו איש לו", ועל כרחך דהוראת שעה היתה, ורק בבהמות, וק"ל.
אמנם בפסיקתא זוטרתי שם כתב שגם במלחמת מדין הוי משום "יושבים על הכלים", ושבאמת גם מזה למד דוד, וצ"ע.
