מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך (יב יד)
פירש רש"י בחלקו של בנימין. ובברייתא ביומא יב. מבואר שירושלים היתה חלק ממנה בשבט בנימין וחלק ממנה בשבט יהודה, דתניא שם "מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי" וכו'. והקשה בפשטים ופירושים לרבי יעקב מוינה כאן, דהנה בסנהדרין קיא: פליגי ריו"ח ור"ל האם חולקין עיר אחת לשני שבטים או לאו, וקשה אליבא דריש לקיש דס"ל שאין חולקין עיר אחת לב' שבטים, א"כ איך חלקו את ירושלים ליהודה ובנימין.
ובתוס' ישנים ביומא שם הקשו כן, ותירצו דזה היה על פי הדיבור, דגמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין.
כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך (יב יד)
פירש רש"י בחלקו של בנימין. ובברייתא ביומא יב. מבואר שירושלים היתה חלק ממנה בשבט בנימין וחלק ממנה בשבט יהודה, דתניא שם "מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי" וכו'. והקשה בפשטים ופירושים לרבי יעקב מוינה כאן, דהנה בסנהדרין קיא: פליגי ריו"ח ור"ל האם חולקין עיר אחת לשני שבטים או לאו, וקשה אליבא דריש לקיש דס"ל שאין חולקין עיר אחת לב' שבטים, א"כ איך חלקו את ירושלים ליהודה ובנימין.
ובתוס' ישנים ביומא שם הקשו כן, ותירצו דזה היה על פי הדיבור, דגמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש ליישב עוד, דהנה הך דינא שאין חולקין עיר אחת לב' שבטים, אין זה דין שאסור שיהיו ב' שבטים בעיר אחת, שהרי אם אחרי החלוקה נתיישבו שם בני שבט אחר כגון שירשו או שניתן להם במתנה חלק מהעיר שפיר דמי כמבואר בסנהדרין שם, רק הוי דין במעשה חלוקת הארץ, שלמ"ד לא חילקו עיר אחת לב' שבטים אזי אם היתה עיר שהגבול עובר בתוכה שדינן את העיר בתר רובה ולשבט שבו רוב העיר נותנין את כולה וכמ"ש רש"י, וזהו דין מסוים בחלוקה דשדינן העיר בתר רובה. ולפי"ז לאחר חלוקת ארץ ישראל אין מניעה לעשות עיר חדשה גדולה שתהיה בנחלת שני שבטים [וזה נכלל בתירוץ הגמ' שם כגון שנפלה לו בירושה וכו'].
והנה במדרש תדשא פרק כ"ב איתא, שירושלים היתה מלפנים שתי עיירות, העליונה והתחתונה, העליונה נפלה בגורל יהודה והתחתונה בגורל בנימין, והיינו דכתיב ביהושע סוף פט"ו שבני יהודה לא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, ובשופטים א' שבני בנימין לא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, אלא שב' ירושלים היו אחת לבנימין ואחת ליהודה וכנ"ל, ודוד המלך חזר והקיף את שתיהן חומה אחת ועשה מהן עיר אחת, עי"ש. ומעתה מיושב היטב, שבאמת בשעת חלוקת הארץ היו המה ב' עיירות נפרדות וכל שבט קיבל עיר בפני עצמה, ורק אחר כך נעשו עיר אחת, ובזה אין מניעה וכנ"ל.
וכעין זה כתב ליישב בספר בני חיי לרבי חיים אלגאזי זצ"ל בחידושים לסנהדרין שם, שבשעת חלוקת הארץ היה גורן ארונה היבוסי מחוץ לעיר, ושם עבר הגבול, ואחר כך התרחבה העיר [וכתב דהכי מסתבר שהרי מרחיקין את הגורן מן העיר כדאמרינן בפרק לא יחפור, אלמא אין דרך גורן להיות בתוך העיר], וכ"כ בקיצור בפירוש רבינו חיים פלטיאל כאן, והיינו כנ"ל דזהו דין רק בשעת החלוקה.