מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וזרקו את הדם על המזבח סביב (א ה)
מכאן ילפינן דעולה טעונה שתי מתנות שהם ארבע. ובמשנה זבחים פ"ד מ"א מבואר, שמכל מקום אם נתנן במתנה אחת כיפר, והמתנה השניה אינה מעכבת. ובשאגת אריה סי' ל"א הקשה, דמכל מקום נאמר שצריך שיהיה ראוי לנתינת כל המתנות, ואם אינו ראוי לכל המתנות מעכב, דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ואילו בזבחים פ. מוכח שאפילו כשאינו ראוי לכל המתנות אינו מעכב, דתנן שם שאם נתערבו הניתנים במתנה אחת בניתנים במתן ארבע [דהיינו בכור ומעשר שניתנים במתנה אחת, שנתערבו בעולה שניתנת בשתים שהם ארבע], אליבא דרבי יהושע ינתנו במתנה אחת ואינו רשאי ליתן עוד מתנה, משום דשמא עובר בבל תוסיף, ואעפ"כ יצא ידי חובה.
ובאור שמח יבום פ"ד ה"ח כתב, שכאן המצוה לכתחילה של המתנה השניה הוא לאחר שכבר נתכפר במתנה הראשונה ויצא ידי חובה, ובכל מקום בש"ס שצריך להיות ראוי לבילה, היינו כאשר הדבר הראוי להיעשות צריך להיעשות לפני גמר הדבר המעכב, כגון בחליצה שצריך להיות ראוי לקריאה לאפוקי חרש וחרשת, היינו משום דאיכא קריאה קודם החליצה, וכן בביכורים שצריך להיות ראוי לקריאה כמבואר בב"ב פא: היינו משום דהקריאה היא קודם ההנחה, משא"כ הכא דבשעת גמר הדבר המעכב שהוא המתנה הראשונה, ליכא שום חסרון [וכ"כ ליישב בחלקת יואב סי' י"ז]. אמנם באו"ש שם הביא שבתוס' בנזיר מו. מבואר דלא כהיסוד הנ"ל, שכתבו דנזיר שאין לו כפים ואינו ראוי לתנופה, התנופה מעכבת בו משום דאינו ראוי לבילה, אע"פ שהתנופה זמנה לאחר זריקת דם הקרבן שהיא המעכבת.
וזרקו את הדם על המזבח סביב (א ה)
מכאן ילפינן דעולה טעונה שתי מתנות שהם ארבע. ובמשנה זבחים פ"ד מ"א מבואר, שמכל מקום אם נתנן במתנה אחת כיפר, והמתנה השניה אינה מעכבת. ובשאגת אריה סי' ל"א הקשה, דמכל מקום נאמר שצריך שיהיה ראוי לנתינת כל המתנות, ואם אינו ראוי לכל המתנות מעכב, דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. ואילו בזבחים פ. מוכח שאפילו כשאינו ראוי לכל המתנות אינו מעכב, דתנן שם שאם נתערבו הניתנים במתנה אחת בניתנים במתן ארבע [דהיינו בכור ומעשר שניתנים במתנה אחת, שנתערבו בעולה שניתנת בשתים שהם ארבע], אליבא דרבי יהושע ינתנו במתנה אחת ואינו רשאי ליתן עוד מתנה, משום דשמא עובר בבל תוסיף, ואעפ"כ יצא ידי חובה.
ובאור שמח יבום פ"ד ה"ח כתב, שכאן המצוה לכתחילה של המתנה השניה הוא לאחר שכבר נתכפר במתנה הראשונה ויצא ידי חובה, ובכל מקום בש"ס שצריך להיות ראוי לבילה, היינו כאשר הדבר הראוי להיעשות צריך להיעשות לפני גמר הדבר המעכב, כגון בחליצה שצריך להיות ראוי לקריאה לאפוקי חרש וחרשת, היינו משום דאיכא קריאה קודם החליצה, וכן בביכורים שצריך להיות ראוי לקריאה כמבואר בב"ב פא: היינו משום דהקריאה היא קודם ההנחה, משא"כ הכא דבשעת גמר הדבר המעכב שהוא המתנה הראשונה, ליכא שום חסרון [וכ"כ ליישב בחלקת יואב סי' י"ז]. אמנם באו"ש שם הביא שבתוס' בנזיר מו. מבואר דלא כהיסוד הנ"ל, שכתבו דנזיר שאין לו כפים ואינו ראוי לתנופה, התנופה מעכבת בו משום דאינו ראוי לבילה, אע"פ שהתנופה זמנה לאחר זריקת דם הקרבן שהיא המעכבת.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש ליישב, לפי מש"כ רש"י בעירובין ק. ד"ה ורבי יהושע ותוס' שם, דטעמיה דרבי יהושע משום שכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, ולכן לא עברינן על בל תוסיף, וביאר מהרש"א שם דאם היו ד' מתנות מעכבות לא היה פליג ר"י והיה מודה שיעשה ד' מתנות דבלא זה אין תקנה להעולה שנתערבה. והביאור בזה י"ל ע"פ מש"כ בריטב"א בראש השנה כח: דכיון שנתערבו והוא עושה מספק אין בזה משום בל תוסיף מדאורייתא אלא רק מראית העין, ומה שמעכב בהכשר הקרבן לא אסרו חכמים
[ובזה מיושב מה שהקשה בטו"א ר"ה כח: על דברי ר"י דעדיף לעבור על בל תגרע בשוא"ת ולא על בל תוסיף בקו"ע, דאדרבה לא ניתן אפילו מתנה אחת ואז לא יעבור גם על בל תגרע, ואע"פ שהקרבן יהיה פסול מה מתיר לעבור על בל תגרע. ולהנ"ל א"ש היטב דכיון דאין בזה משום בל תגרע מה"ת, כל מה שהוא הכשר הקרבן התירו אותו חכמים, וכמ"ש מהרש"א דאם היו כל המתנות מעכבות היה מותר ליתן אף מתן ד'].
עכ"פ לפי"ז נמצא, דאם באמת מעכבות כל המתנות מחמת ש"אינו ראוי לבילה", שוב מותר לעשותן, שהרי מה שמעכב בקרבן מותר ליתנו, ושוב הוי ליה ראוי, וממילא אי"צ ליתנן בפועל.
◆ ◆ ◆
אמנם עדיין יש לעיין, דלפי"ז בקרבן שדינו במתן ד', אם לא קיבל מדמו של הקרבן אלא רק כדי מתנה אחת בלבד, דאז אליבא דאמת אינו ראוי לשאר המתנות, יהיה הדין שהקרבן פסול, דהרי אינו ראוי לבילה של שאר המתנות. וכאן לא שייך התירוץ הנ"ל, דהרי מצד המציאות אינו ראוי כלל. וא"כ לפי דברי השאג"א הנ"ל דאע"פ שמתן ד' אינו מעכב מ"מ בעינן ראוי לבילה לד' מתנות, א"כ יהיה הקרבן פסול.
אך נראה ליישב קושיית השאגת אריה באופן אחר, ולומר דלעולם חשיב דראוי להשלים המתנות, דהנה בפר ושעיר של יוהכ"פ דכל המתנות מעכבות, מבואר ביומא סא. שאם נשפך הדם באמצע המתנות יביא פר אחר וימשיך במתנות. ומבואר שם דכן הדין גם בלוג שמן של מצורע, עי"ש. ובפשוטו הוא דין בכל מקום שהמתנות מעכבות, דיכול לצרף ולהשלים בקרבן אחר. ובמקדש דוד סי' ז' סק"ד, כתב דלפי"ז לב"ש דב' מתנות מעכבות בחטאות החיצונות, אם נתן אחת ונשפך הדם יביא בהמה אחרת וימשיך במקום שפסק [ועי' קרן אורה זבחים מב. שמסתפק בזה].
מעתה, אם היינו אומרים דהיכא דאינו יכול לתת את שאר המתנות [כגון מחמת שנתערבו בניתנין במתן אחת, או באופן שקיבל רק כדי מתנה אחת] הרי הם מעכבות משום דאינו ראוי לבילה, היה הדין שיביא דם אחר וימשיך במקום שפסק, ואז המתנות של הקרבן האחרון היו מתירות גם את הקרבן הראשון והיו משלימות את מצוותו והיו מקטירים גם את אימורי הראשון, א"כ נמצא, דבאמת לא שייך לומר דאינו ראוי לבילה, דא"כ היה הדין שיביא קרבן אחר וימשיך, ושוב הוי ראוי, וממילא אי"צ להביא קרבן אחר, וכיון שאינו מעכב גם אינו יכול להביא קרבן אחר, אבל אין כאן חסרון של אינו ראוי, דהא אם היה מעכב הרי היה ראוי, א"כ אין החסרון מחמת שהוא אינו ראוי אלא כיון שאינו מעכב. ומיושבת קושיית השאגת אריה, וגם הנפק"מ הנ"ל ליתא, דאף בקיבל פחות מכדי הזאה מ"מ חשיב ראוי לבילה.