• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

איסור כריתת ברית עם העכו"ם

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם (ז ב)

יש לחקור
במהות איסור כריתת ברית, האם הוא משום "החרם תחרים", דכיון דמצווים להרגו אסור לכרות עמו ברית לקיימו, דעי"ז לא נהרגנו, או דהוי כמו לא תחנם, כדי שלא יהיה לנו שום קירוב עם גוים, כמו נתינת מתנה וכו', והוא הדין כריתת ברית עמם.

והנה נחלקו הראשונים האם איסור כריתת ברית הוא רק בז' אומות או בכל האומות, דבתוס' ביבמות כג. כתבו בתירוץ אחד דלא מיתסר כריתת ברית אלא בשבעה אומות, וכן דעת היראים סי' שי"ד, וכתבו וז"ל "ואע"ג דלא תחנם איירי בכל אומות עכו"ם, כריתת ברית שאני, דמוכח עניינא דאיירי דוקא בשבעה אומות, כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים דכתיב שבעה גוים רבים ועצומים וכו' החרם תחרים, וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש ארץ ישראל", עכ"ל. מבואר דטעם הלאו משום מניעת הריגתם. [אמנם בתוס' ע"ז כ. ד"ה דאמר הוסיפו על זה "אי נמי משום דאדוקי בע"ז טפי, אבל שאר אומות לא", עכ"ל. והיינו דאפילו אם האיסור אינו משום מניעת הריגה, י"ל דקפדה התורה טפי על ז' אומות].

אך דעת התוס' בתירוצם הראשון שם והרמב"ם בהלכות ע"ז פ"י ה"א (לפי הגירסא הנכונה), דאיסור כריתת ברית נוהג בכל האומות, ולפי"ז לכאורה בודאי אינו משום מניעת הריגה, שהרי לא נצטוינו על הריגת שאר האומות, דלא תחיה כל נשמה בז' אומות לחוד כתיב.

אכן ברמב"ם שם נראה דהאיסור הוא משום מניעת הריגה, וז"ל שם "אין כורתין ברית לעובדי ע"ז כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד ע"ז, שנאמר לא תכרות להם ברית, אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו". וממש"כ אלא יחזרו מעבודתן או יהרגו, משמע דהאיסור משום מניעת הריגתן. ונראה פשוט דהרמב"ם לשיטתו שכתב בהלכות מלכים פ"ח ה"י וז"ל "וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג", היינו שנצטוו ישראל להרוג את כל האומות שאינם מקבלים ז' מצוות, וממילא שפיר י"ל דגם בשאר האומות איסור כריתת ברית הוא משום מניעת הריגתן.

ומבואר הדבר בדברי הרמב"ם שם בה"ט, וז"ל "וכן עיר שהשלימה אין כורתין להן ברית עד שיכפרו בע"ז ויאבדו את כל מקומותיה ויקבלו שאר המצות שנצטוו בני נח, שכל עכו"ם שלא קבל מצות שנצטוו בני נח הורגין אותו אם ישנו תחת ידינו", עכ"ל. הרי להדיא דאיסור כריתת ברית בשאר האומות הוא משום הך דין הריגת כל אומה שלא קיבלה ז' מצוות.

[אכן הראב"ד חולק על הרמב"ם בזה, וכתב דקריאה לשלום בשאר האומות אי"צ שיקבלו עליהם ז' מצוות בני נח, כמ"ש בהלכות מלכים פ"ו ה"א, דדי בקבלת מס ועבדות, וכן דעת התוס' ע"ז כו: דהתורה התירה להניח שאר אומות אע"פ שסתמן עוברים על ז' מצוות עי"ש, ולשיטתם אם איסור כריתת ברית הוא בכל האומות, בעל כרחך אינו משום מניעת הריגה, דבשאר האומות אין דין הריגה].
◆ ◆ ◆

והנה איזה כריתת ברית נאסרה, מבואר ביראים שם דהיינו להשבע להם שלא להשחיתם ולא להכריתם, וזה מבואר לשיטתו דהאיסור רק בז' אומות, והיינו משום מניעת הריגתן, ועל זו היא הברית האסורה להבטיחן במניעת הריגתן [ואע"ג דבלא"ה אסור להמנע מהריגתן משום לא תחיה, ביאר היראים שם דגם בשעה שאינם מסורים בידך להרגם, מ"מ אל תכרות להם ברית, והיינו שבזה עתיד להמנע הריגתן גם לעתיד כשיהיו מסורין].

אמנם בתוס' הרא"ש בקידושין סח: בתירוצו האחרון כתב, די"ל דברית האסורה היינו דוקא ברית של אהבה ושל ריעות לעזור זה לזה במלחמה ולהשתתף זה עם זה בכל דבר, אבל כריתת ברית של שלום כגון ברית שעשה אברהם לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי, מותר. וזה מובן אם האיסור הוא משום התקרבות לאומות ולא משום מניעת ההריגה.
◆ ◆ ◆
 
המשך:
והנה במשנת חכמים סי' מ"א ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שפ"א הקשו, איך כרת אברהם אבינו ברית עם אבימלך, הרי אמרינן בסוף קידושין דקיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה, ואיך כרת ברית עם אומות העולם. ובשלמא להשיטות דנוהג רק בז' אומות ניחא, אבל להסוברים דנוהג בכל האומות, קשה.

ומהר"ם שיק שם כתב, די"ל דאברהם אבינו ידע באבימלך שאינו עובד ע"ז [ועי' בתוס' ביבמות שם דאם הוא גר תושב שאינו עובד ע"ז מותר לכרות עמו ברית], אמנם חזר והקשה על זה דהלוא כרת ברית אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ואיך ידע אם נכדו ונינו לא יעבדו עבודה זרה, ע"כ.

ונראה לומר, דהכריתת ברית היא עם אבימלך, ואין בזה נפק"מ מה יהיו בניו ונכדיו, דמ"מ הברית אינה עמם, אלא הברית היא עם אבימלך שלא ליגע בנכדיו ובבניו. אך זה תלוי בהנ"ל, דאם האיסור הוא כעין "לא תחנם", אזי תלוי רק במי שכורת עמו ברית, דהקירוב הוא עמו, ולכן רשאי לכרות ברית עם גר תושב שלא להזיק לבניו אפילו אם הם עובדי ע"ז, דעכ"פ הברית אינה עמם אלא עמו. אבל אם האיסור הוא משום שלא תתבטל מצות הריגה, אזי אסור לכרות ברית שיש בה מניעת הריגה ממי שצריך להורגו, ואי"ז תלוי עם מי נכרתה הברית.
◆ ◆ ◆

והנה בתוס' במקומות הנ"ל הקשו איך כרת שלמה המלך ברית עם חירם מלך צור, כדכתיב ויכרתו ברית שניהם, ועל זה תירצו דגר תושב היה או שהאיסור רק בז' אומות, וכן כתב הסמ"ג לאוין מ"ז להוכיח משלמה וחירם, דלא נאסרה כריתת ברית אלא לז' אומות.

ומהרש"ל בביאורו על הסמ"ג כתב שם, דהראיה מחירם מלך צור יש לדחות, דשלמה עשה משום בנין בית המקדש, שחירם מלך צור סייע לו בבניית המקדש. וצ"ב מדוע זה מתיר לכרות ברית.

ויש לבאר דמהרש"ל סובר דהאיסור הוא משום קירוב, והוי כעין "לא תחנם" דאסור ליתן להם מתנת חנם, וכמו כן ברית שהיא לטובתם, אבל הכא שעשה משום בנין בית המקדש כדי שיסייע לו בזה, אין בזה איסור.
◆ ◆ ◆

בשו"ת מהר"ם שיק שם דן, במה שהשלטונות הנכרים התנו קבלת "רשיון אזרחות", בשבועה שלא ישקר בארץ ובמלכות, האם מותר להשבע על זה או דהוי בכלל "לא תכרות להם ברית".

ולכאורה יש מקום לומר, דהאיסור הוא רק לכרות ברית כל האומה, או מלך למלך כמו חירם מלך צור ושלמה, דזהו כמו כריתת ברית של כל האומה, אבל יחיד הכורת ברית לא נאסר. ואפשר שזה תלוי ג"כ בהנ"ל, דאם משום מניעת הריגה, י"ל דמצות ההריגה מוטלת על הציבור יחד ולא על כל יחיד, ואפילו אם נימא דכל יחיד מצווה על הריגת האומות, מ"מ בברית שכרת יחיד לא מתבטלת ההריגה דהרבה אחרים יש שיהרגו, ולא נאסר. אבל אם הוא משום לא תחנם, י"ל דנאסר גם ליחיד, ואינו מוכרח.​
 
חזור
חלק עליון