מצורף לכם כאן סיכום כל הנושא בצורה נפלאה.
ניתן לראות כאן בקישור
שיעור שמיני מהרב אליהו דיסקין בענייני פסח: מצוות אכילת מצה כל שבעה
1. הגמרא על מצוות אכילת מצה
הגמרא מחלקת בין אכילת מצה בלילה הראשון שהיא חובה גמורה, לבין שאר הימים שהם "רשות". בפשטות – אין מעלה באכילת מצה יתר מאכילת תפוחי אדמה, כל עוד לא אוכלים חמץ.
2. הקושיה מלשון הכתוב
אולם, לשון התורה "שבעת ימים תאכל מצות" חוזרת ונשנית בפסוקים רבים – ומשמע שיש עניין חיובי באכילת מצה כל שבעה. גם בלשון התפילה "חג המצות הזה" מוכח שהעיקר הוא גם באכילה, ולא רק בשלילת חמץ.
3. דברי הגר"א במעשה רב
הגר"א (במעשה רב אות קפ"ה, מובא במשנה ברורה סימן תע"ה ס"ק מ"ה) מפרש שהאוכל מצה כל שבעה – אף שאין חיוב – מקיים בזה מצות עשה מן התורה, ויש לו קיום דין תורה, אף שאין כאן חיוב גמור כבלילה הראשון.
4. ההגדרה של מצוה קיומית
העולם רגיל להגדיר זאת כ"מצוה קיומית" – מצוה שאין חייבים בה, אך בקיומה מקיימים מצוה. אך הגדרה זו לא פשוטה, ואין לה כמעט מקבילות בתורה.
5. קרבנות נדבה ונזירות
אין לדמות את זה לקרבנות נדבה או נזירות – שם מדובר במעלות, אך לא במצוות קיומיות. עצם קבלת הנזירות אינה מצוה, אלא רק לאחר קבלתה יש חובה.
6. מצוות ציצית
ציצית אינה מצוה קיומית – אדם עם בגד של ארבע כנפות חייב, אך אין חובה ללבוש בגד כזה. גם זה שונה ממצה שכל שבעה.
7. דברי החזון איש
נמסר שמשפחת החזון איש הסתפקו אם דברי הגר"א יצאו ממנו, בגלל הקושי בהגדרת מצוה קיומית. אבל גם החזון איש הסכים שיש מעלה במצות כל שבעה.
8. מקורות בראשונים
תרגום יונתן בן עוזיאל וחזקוני: שניהם מדברים בפירוש על מצוה כל שבעה. בתרגום יונתן על הפסוק "שבעת ימים תאכל מצות" נאמר "לשמה". החזקוני מפרש שבאכילה זו אין שכר ועונש כמצוה רגילה, אך מקיים בזה את מה שכתוב בתורה.
9. התרגום יונתן בן עוזיאל
הוספת המילה "לשמה" – מלמדת שיש בזה מעלה מיוחדת שאין בשאר מאכלים, וכפי שגם מדויק מלשון הפסוקים החוזרים בתורה.
10. החזקוני על מצוות אכילת מצה
החזקוני מבאר שלא מדובר באיסור חמץ, אלא בקיום אכילת מצה. גם אם אין כאן עונש על ביטול מצוה, הרי שיש בזה קיום לפסוק. שכר – לא שכר של מצוה, אך יש שכר של נחת רוח לבורא.
11. הבעל המאור על מצוות סוכה ומצה
הבעל המאור בסוף פסחים מקשה: מדוע במצה כל שבעה לא מברכים? הרי כמו שבסוכה יש חובה, כך גם כאן יש קיום. תירוץ: בסוכה אדם לא יכול להימנע משינה, ובכך חייב במצוה. מצה – אפשר להימנע לגמרי.
12. הנהגה למעשה
רבים מהציבור חפצים לקיים מצה כל שבעה. השאלה – האם גם כאן נדרשים שלושת התנאים של מצת מצוה: שימור, לחם עוני, ולא לאכול יחד עם מאכלים אחרים?
13. תנאים למצוות אכילת מצה
בכזית ראשון:
- שימור לשם מצת מצוה.
- מצה רגילה – לא עשירה.
- לא לאכול עם תבשילים אחרים.
נחקר האם שלושת תנאים אלו נצרכים גם למצות כל שבעה.
14. מצות מכונה ועבודת יד
במכונה – חשש לשם מצוה, כמו בציצית. ישראל קדושים מקפידים על עבודת יד, בפרט לחינוך ילדים. הגר"א נהג שגם כל שבעה יאכל רק משמורה.
15. שימור לשם מצת מצוה
פסוק "ושמרתם את המצות" – צמוד לכזית ראשון, אך הגר"א החמיר גם בשאר הימים. הגר"א הקפיד שיהיו כל המצות מחיטים שנשמרו משעת קצירה.
16. הגאון מוילנא על מצות כל שבעה
הביאור הלכה מציין שהגאון נהג כל שבעה כמו בכזית ראשון, משמע שהקפיד גם על שימור, גם על מצת יד.
17. הבעל המאור על ברכת מצה וסוכה
לפי דברי הבעל המאור, יש שוויון מסוים – גם בסוכה וגם במצה יש קיום, אך הברכה לא נתקנה במצה כי אפשר להימנע.
18. הגדרת מצות כל שבעה
לא מצוה חיובית, לא קיומית – אלא גילוי של מעלה. כמו באמירת מלכויות שזכר אותה הריטב"א, התורה רמזה על המעלה, אך לא חייבה. יש בזה קיום לרצון ה'.
19. הזמן לנצל ללימוד וחסד
תקופת הקורונה – סגירת מסגרות, זמן של בירור ובניין עולם פנימי, חסידות אמיתית, בניין אישי. כמו בן שרוצה לשמח את אביו – כך אדם יכול לשמח את ה'.
20. דברי סיום והתחזקות
לא ראינו פטור ממצות שמחה – "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח". דווקא בימים האלה – שמחה בבית, חסד, לבנות עולמות פנימיים, לנצל את הזמן ולא לברוח לאינטרנט או נייעס, אלא תורה, כיבוד הורים, שמחת חיים – היא המערכת החיסונית של הנפש.
שנזכה לראות פני ה' בירושלים.
