אולי זה גורם לכם להרים גבה,
אולי זה חריג שחבר בפורום מורשת מרן, בא בקשרי מלחמה.
אבל זה אמיתי לחלוטין,
זה קורה היום.
דפיקות על הדלת,
לא הייתה לי ברירה, קיבלתי צו גיוס והתחיילתי,
ככה, באמצע החיים, באמצע בין הזמנים.
אני חייב את התפילות שלכם למעני:
שלא אקבל מורך לב,
שלא אשכח, בעבור מה ומפני מה, ירדתי לחזית.
שאשאר נאמן לערכים בשמם אני נלחם,
שאזכור שעיני כל אחי נשואות אלי,
שכל פעולה שלי יכולה להיות גורלית לחיי נפשות.
שתמיד אהיה חזק יותר מן האויב המר שעומד מולי.
הוא אמנם עשוי ללא חת,
אין לו שום בעיה להלחם עד טיפת הדם האחרונה,
והוא בטוח לחלוטין בצדקת דרכו המעוותת והרצחנית,
אבל אני בא בשם ה' אלוקי ישראל, אני לוחם מכוחו, למענו, את מלחמתו.
אני מלא חרדה,
חרדת חיים, חרדת מוות.
אני לא יודע מה יהיה מחר,
גם לא מה יהיה היום.
אבל רציתי לשתף אתכם במשהו ששמעתי מהמפקד שלי:
לא רק אותי מגייסים היום.
היום גם ידפקו בדלת שלך, ישאלו אותך מה אתה יודע ויכול לעשות,
בשביל עמך, משפחתך ומחויבותך לאלוקיך בעת הזו.
אני בטוח שגם אתה תתגייס.
אתה תגייס כוחות נפש עילאיים,
אתה תהיה מוכן לוותר על הנוחות שלך
על הפינוקים של היומיום,
על סדר היום הרגיל שבלעדיו אין לך שלווה.
אתה תהיה מוכן לוותר על שעות שינה ומזרון אורטופדי,
על מזון שעשוי בדיוק לפי מה שאתה אוהב,
על ההרגלים הקטנים שמשאירים אותך תמיד רגוע ונינוח.
על ההתמסרות המלאה שלך למען המשפחה, על התפקידים הקבועים שאתה נושא על גבך.
כי אתה חלק מהסיפור הזה,
בדיוק כמוני.
הסכנה הקיומית, מרחפת עלי, עליך, עלינו.
אתה מעולם לא פשטת את המדים, נכון.
אבל לא תמיד, אני וגם אתה, זוכרים את התפקיד המדוייק שלנו בקרב.
אסור לנו לשכוח שאנחנו חלק מכלל, שהמטרה האמיתית בחיים אינה לסדר ולתקן את עצמנו,
אנחנו חשובים הרבה פחות כבודדים, כיחידים.
אנחנו חייבים למסור נפש כפשוטו, אם נתבקש,
עבור העם שלנו, עבור הייעוד שלנו
עבור חיי נפשות רבות שתלויות במעשים שלנו.
לא פחות מכך,
אנחנו חייבים שהערכים הללו יחלחלו גם לנפשות צאצאינו,
הלוחמים הצעירים, ואלו שמתעתדים לכך בבא היום.
בלי זה אין לנו שום זכות קיום.
אני יודע שיש כאלו שבמחשבה ראשונה לא יקבלו את דבריי,
אולי אפילו יכעסו, אולי יחשבו שכנראה נפלתי על הראש.
אבל זו אמת פשוטה וברורה, היא חייבת לזרום בעורקינו.
ככה חיו כל מאורי האומה למן רעיא מהימנא משה רבינו, יהושע בן נון ודוד מלכא משיחא,
ועד לחזון איש, מרן זיע"א, הרבי מסאטמער, הרבי מבעלזא, הרב שך והינוקא.
אם אנחנו קצת לא מרגישים כך, אנחנו בבעיה קיומית.
אנו צריכים מיידית לברר לעצמנו את יסודות הקיום שלנו,
את סולם הערכים האמיתי של התורה שמדריך אותנו,
וללא כל השתהות, או שמץ ספק ומורך לב,
להיענות לקריאת החירום המהדהדת, להצטרף למערכה.
בלי זה, המשמעות האיומה והמסוכנת היא, שהצבא האמיתי שלנו חלש, רופס ולא יודע את תפקידו.
ללא הכשירות הבסיסית הזו, האם נוכל לנצח???
אז אני חוזר על בקשתי:
אנא התפללו עלי שאצליח במשימה,
שאחזור עטור נצחון ותהילה,
שכבוד שמים וגילוי מלכות ה' יתגלו על ידי מעשי ידי, ליבי ונפשי.
שהפעולה שלי הקטנה, הדלה ממעש,
תהיה הלבנה האחרונה, המשלימה,
במאמץ הכביר של כלל ישראל
בדורות על דורות של קידוש ה' ומסירות נפש,
לזכות לגאולה השלימה ובניין ביהמ"ק בב"א.
אני רץ לפתוח את הגמרא.
אולי זה חריג שחבר בפורום מורשת מרן, בא בקשרי מלחמה.
אבל זה אמיתי לחלוטין,
זה קורה היום.
דפיקות על הדלת,
לא הייתה לי ברירה, קיבלתי צו גיוס והתחיילתי,
ככה, באמצע החיים, באמצע בין הזמנים.
אני חייב את התפילות שלכם למעני:
שלא אקבל מורך לב,
שלא אשכח, בעבור מה ומפני מה, ירדתי לחזית.
שאשאר נאמן לערכים בשמם אני נלחם,
שאזכור שעיני כל אחי נשואות אלי,
שכל פעולה שלי יכולה להיות גורלית לחיי נפשות.
שתמיד אהיה חזק יותר מן האויב המר שעומד מולי.
הוא אמנם עשוי ללא חת,
אין לו שום בעיה להלחם עד טיפת הדם האחרונה,
והוא בטוח לחלוטין בצדקת דרכו המעוותת והרצחנית,
אבל אני בא בשם ה' אלוקי ישראל, אני לוחם מכוחו, למענו, את מלחמתו.
אני מלא חרדה,
חרדת חיים, חרדת מוות.
אני לא יודע מה יהיה מחר,
גם לא מה יהיה היום.
אבל רציתי לשתף אתכם במשהו ששמעתי מהמפקד שלי:
לא רק אותי מגייסים היום.
היום גם ידפקו בדלת שלך, ישאלו אותך מה אתה יודע ויכול לעשות,
בשביל עמך, משפחתך ומחויבותך לאלוקיך בעת הזו.
אני בטוח שגם אתה תתגייס.
אתה תגייס כוחות נפש עילאיים,
אתה תהיה מוכן לוותר על הנוחות שלך
על הפינוקים של היומיום,
על סדר היום הרגיל שבלעדיו אין לך שלווה.
אתה תהיה מוכן לוותר על שעות שינה ומזרון אורטופדי,
על מזון שעשוי בדיוק לפי מה שאתה אוהב,
על ההרגלים הקטנים שמשאירים אותך תמיד רגוע ונינוח.
על ההתמסרות המלאה שלך למען המשפחה, על התפקידים הקבועים שאתה נושא על גבך.
כי אתה חלק מהסיפור הזה,
בדיוק כמוני.
הסכנה הקיומית, מרחפת עלי, עליך, עלינו.
אתה מעולם לא פשטת את המדים, נכון.
אבל לא תמיד, אני וגם אתה, זוכרים את התפקיד המדוייק שלנו בקרב.
אסור לנו לשכוח שאנחנו חלק מכלל, שהמטרה האמיתית בחיים אינה לסדר ולתקן את עצמנו,
אנחנו חשובים הרבה פחות כבודדים, כיחידים.
אנחנו חייבים למסור נפש כפשוטו, אם נתבקש,
עבור העם שלנו, עבור הייעוד שלנו
עבור חיי נפשות רבות שתלויות במעשים שלנו.
לא פחות מכך,
אנחנו חייבים שהערכים הללו יחלחלו גם לנפשות צאצאינו,
הלוחמים הצעירים, ואלו שמתעתדים לכך בבא היום.
בלי זה אין לנו שום זכות קיום.
אני יודע שיש כאלו שבמחשבה ראשונה לא יקבלו את דבריי,
אולי אפילו יכעסו, אולי יחשבו שכנראה נפלתי על הראש.
אבל זו אמת פשוטה וברורה, היא חייבת לזרום בעורקינו.
ככה חיו כל מאורי האומה למן רעיא מהימנא משה רבינו, יהושע בן נון ודוד מלכא משיחא,
ועד לחזון איש, מרן זיע"א, הרבי מסאטמער, הרבי מבעלזא, הרב שך והינוקא.
אם אנחנו קצת לא מרגישים כך, אנחנו בבעיה קיומית.
אנו צריכים מיידית לברר לעצמנו את יסודות הקיום שלנו,
את סולם הערכים האמיתי של התורה שמדריך אותנו,
וללא כל השתהות, או שמץ ספק ומורך לב,
להיענות לקריאת החירום המהדהדת, להצטרף למערכה.
בלי זה, המשמעות האיומה והמסוכנת היא, שהצבא האמיתי שלנו חלש, רופס ולא יודע את תפקידו.
ללא הכשירות הבסיסית הזו, האם נוכל לנצח???
אז אני חוזר על בקשתי:
אנא התפללו עלי שאצליח במשימה,
שאחזור עטור נצחון ותהילה,
שכבוד שמים וגילוי מלכות ה' יתגלו על ידי מעשי ידי, ליבי ונפשי.
שהפעולה שלי הקטנה, הדלה ממעש,
תהיה הלבנה האחרונה, המשלימה,
במאמץ הכביר של כלל ישראל
בדורות על דורות של קידוש ה' ומסירות נפש,
לזכות לגאולה השלימה ובניין ביהמ"ק בב"א.
אני רץ לפתוח את הגמרא.
נערך לאחרונה:
