אליהו חמוי
Active member
אשמח לתגובות הקוראים
בענין מנהג 'ליל תיפח'[1]
| טעם קללת 'תיפח עצמותיו' | | מעלת ליל העשרים שנה | | אם נכון להיות נעור בליל העשרים | | טעם נוסף לענין למנהג | | תיקון כרת | | הוראת ראשי הישיבות בזה | | עיקר עבודת האדם בהגיעו לשנתו העשרים | | סוף דבר הכל נשמע |
שאלה: הנה נודע בקרב שלמים וכן רבים מבחורי הישיבות כי כאשר הגיע האדם לליל יום הולדתו העשרים (היינו אחר עשרים שנה תחילת שנת ה-כא') יש לו להיות נעור כל הלילה ולעסוק בתורה עד הבוקר ולילה זה בשם 'ליל תיפח' יכונה ופעמים רבות נשאלתי בזה אם יש מקור וטעם למנהג זה בס''ד
א. תשובה: הנה מרגלא בפומי דאינשי כי יסוד מנהג הישיבות בזה הינו ע''פ המבואר במסכת קידושין (כט:) שעד עשרים שנה יושב הקב''ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו ע''כ ובכדי להינצל מקללה זו ולכפר עון זה שלא נשא אישה נוהגים להיות נעורים בליל שנת העשרים לחייהם ומהאי טעמא נקרא אותו הלילה 'ליל תיפח'.
שאלה: הנה נודע בקרב שלמים וכן רבים מבחורי הישיבות כי כאשר הגיע האדם לליל יום הולדתו העשרים (היינו אחר עשרים שנה תחילת שנת ה-כא') יש לו להיות נעור כל הלילה ולעסוק בתורה עד הבוקר ולילה זה בשם 'ליל תיפח' יכונה ופעמים רבות נשאלתי בזה אם יש מקור וטעם למנהג זה בס''ד
א. תשובה: הנה מרגלא בפומי דאינשי כי יסוד מנהג הישיבות בזה הינו ע''פ המבואר במסכת קידושין (כט:) שעד עשרים שנה יושב הקב''ה ומצפה לאדם מתי ישא אישה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו ע''כ ובכדי להינצל מקללה זו ולכפר עון זה שלא נשא אישה נוהגים להיות נעורים בליל שנת העשרים לחייהם ומהאי טעמא נקרא אותו הלילה 'ליל תיפח'.
| טעם קללת 'תיפח עצמותיו' |
והנה האמת תורה דרכה ועין רואה כי אין בטעם זה כדי שביעה כי הנה בעיקר קללת תיפח עצמותיו מצינו שנחלקו האחרונים בסיבתה וטעמה שיש שביארו שהוא משום ביטול מצות פריה ורביה וכמבואר בחדושי אגדות להמרש''א (קידושין שם) שביאר כי ענין תיפח עצמותיו הוא מידה כנגד מידה לפי שאינו מקיים פו''ר וממעט חלק העצמות שבא לולד מאביו ואמו (כמבואר בנדה לא.) לכך נענש בעצמותיו ע''ש ועל דרך זו מבואר בעיון יעקב (סנהדרין צז:) שהוא לפי שתחיית האדם לעתיד לבא הינה מן העצם (הנקרא נסכא) והיות וזה המתעכב בנשיאת אישה ובהולדת בנים גורם לעיכוב תחיית המתים לפי שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף לפיכך נענש ג''כ במידה זו של תיפח עצמותיו ע''ש וכן נראה מדברי ר''מ בן מכיר בספרו סדר היום (אבות פ''ה מכ''א על בן יח' לחופה) וסמך גדול לכך מהא דאיתא במדרש (קה''ר פ''ג) ''עת ללדת ועת למות משנולד האדם הקב''ה מצפה לו שישא אישה עד עשרים שנה הגיע לעשרים ולא נשא אישה הקב''ה אומר לו עת ללדת הוא לך ולא רצית אין זו אלא עת למות עכ''ל והרי זה כמבואר וכן נראה מדברי הרמב''ם שכתב (בפט''ו מהלכ' אישות הלכ' ב) ''שכיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אישה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה'' ומה שכתב שהוא מגיל עשרים כתב המגיד משנה (שם) שמקורו מדברי הגמ' הנ''ל ועל כורח דס''ל טעמא דתיפח עצמותיו הוא משום ביטול מצות דפו''ר כאמור וע''ע בשו''ת יכין ובעז (ח''ב סי' א ד''ה ובבן הזה)[2].
ומאידך מצינו שיש שפרשו שהוא משום שהמתעכב בנשיאת אישה בהגיעו לגיל כ' מתגברים בו הרהורי עבירה מידי יום[3] ולכך רובצת עליו קללת תיפח עצמותיו כמבואר בדברי המהר''ל (בנתיבות עולם נתיב הפרישות ספ''ב וע''ע לו בדרך החיים פ''ה מכ''א על בן עשרים לרדוף) והעיון יעקב (קידושין שם) ע''ש וכן מבואר בבן יהוידע (קידושין שם) וכן הוא בשו''ת שואל ונשאל (ח''ה אהע''ז סי' מח)[4] וע''ע בחדושי הגאונים (שבעין יעקב קידושין שם בשם העוללות אפרים) ובפתח עינים (קידושין כט: ד''ה אמר רבא) ובקובץ שבט הכהונה (כסלו תשס''ח עמ' קנג).
ומעתה יש לתמוה מה ענין היות האדם נעור לילה אחד לבין קללת תיפח עצמותיו ועל כך יאות להמליץ כי אין עצה ואין תבונה לנגד ה' דסוף סוף ראוי הוא לקללה זו עבור חטאיו דהרהורי עבירה הקשים מעבירה מתגברים עליו דבר יום ביומו ועדיין הינו פועל בטל מישובו של עולם מקיום מצות פו''ר וכל שאינו עושה את המוטל עליו מהיכי תיתי שעסק התורה לילה אחד יועילהו לבטל המינו קללה זו בהיותו עדיין ראוי לה[5]
ואם סיבת עיכובו מפני שחפץ לעסוק בתורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן ומצילתו מן החטא ומהרהורי עבירה כמ''ש הרמב''ם (הלכ' אסורי ביאה פכ''ב הלכ' כא וע''ע לו שם בפי''א הלכ' יט) שוב אין לו לחוש אף לקללת תיפח עצמותיו ומה טעם יש להצריכו להיות נעור בליל היכנסו לשנת העשרים ואף לביטול מצות פו''ר אין לחוש בכה''ג כמ''ש מרן השו''ע (אהע''ז סי' א סעי' ג) ''מצות עשה על כל אדם שישא אישה בן י''ח ואם עברו עליו כ' שנה ואינו רוצה לשא בית דין כופין אותו לשא כדי לקיים מצות פו''ר ומיהו אם עוסק בתורה וטרח בה ומתירא לישא אישה כדי שלא יטרח במזונו ויתבטל מן התורה מותר להתאחר'' וחזינן שאין לחוש לביטול פו''ר כל שעושה בכדי שלא להתבטל מן התורה אף כשמתעכב אחר גיל עשרים וע''ע בספר דברי שלום (עפגי'ן יו''ד ח''ג עמ' קכד טור א) בזה באורך בשו''ת דברי שלמה טולידנו (ח''א אהע''ז סי' ה) ואכמ''ל
סוף דבר נמצא שקשה לבנות משען ומשענה על דברי הגמ' הנ''ל בישוב מנהג הנעורים בליל הגיעם לגיל העשרים שכן אם מתעכבים בהיתר אינם צריכים לזה ואם מתעכבים שלא בהיתר מה תועלת תיהיה להם בזה וע''ע בספר שלמי שמחה (עמ' ג).
| מעלת ליל העשרים שנה |
ב. והן עתה ראיתי כי יש סמך גדול למנהג הנ''ל ממה שכתב בספר הפרדס להרה"ק רבי אהרון לייב אפשטיין (קניגסברג תקי"ט דף ה' ע"ב) וז"ל קיבלתי מרבי המובהק החריף והבקי הישיש כבוד מורי יצחק אייזק זצ"ל זלה"ה שבליל הנכנס לארבע עשרה שנה משני האדם אחר שלוש עשרה שנה שלימות וכן בליל הנכנס לעשרים ואחת שנה[6] אחר כלות עשרים שנה שלימות כאשר יסכים האדם בדעתו באותו לילה לעבוד ה' יתברך ויתעלה כן יצמיח ויעלה בכל מיני מעלה עד שיגיע לכל מדה מעולה והוא בדוק ומנוסה בלי שמץ ותִפְלה והשומע לדברי אלה בודאי שיהיה לו תקנה גדולה ולתקן מה שעשה חס ושלום נבלה על ידי בקשת רחמים כל אותה הלילה ויעלה לשם ולתהילה עכ"ל והו''ד גם בספרו אור השנים (עמ' 23 בנמ''ח).
ודבריו הקדושים לפידים יהלכון כי ליל היכנס האדם לשנת העשרים ואחד לחייו (אשר נקרא כיום יום הולדת העשרים) מעלתו גדולה וכאשר יסכים בדעתו כל אותו הלילה לעבוד את ה' יתברך כן יזכה לס''ד עצומה לעלות ולהתעלות בעבודת ה' והוא בדוק ומנוסה וממה שכתב שיפיל תחינה כל אותו הלילה מצינו מקור נפתח למעלת היות האדם נעור בלילה ההוא וינצלו לתפילה ותחנונים ונודע כי כך נהג החזו''א בעצמו (שהוא נין ונכד לבעל הפרדס הנ''ל) וקיבל ע''ע ללמוד תורה לשמה כל ימיו[7] ולכך זכה למה שזכה (כמובא בספר מרן החזו''א עמ' 60 הע' 36 ובשו''ת עולת יצחק ח''ג סי' רסב אות ב)
| אם נכון להיות נעור בליל העשרים |
ג. והנה אף שמצינו בספר הפרדס הנ''ל שהנכון הוא להיות נעור באותו הלילה ולהפיל תחינתו לפני שוכן מעונה שיזכהו לעובדו בלבב שלם אולם מאידך יש לציין שמצינו בר פלוגתא בענין זה הוא ר''א פאפו בסידורו בית תפילה (תפילה לבר מצוה) שכתב בזה''ל ''כתבו המקובלים הביאו בספר חסד לאברהם שכשנכנס הילד הישראלי לשנת הי''ד אם זכה שהוא כלי מוכן אז זוכה לבחינת הרוח ורוח נכון יתחדש בקרבו וכן בהכנסו לשנת העשרים אם זוכה שהוא כלי מוכן זוכה לבחינת נשמה וכן בכל יום כשזוכה יותר יתוסף בו שפע קדושה וטהרה הנה כי כן מה טוב להקדים תפילה לצרה ובהגיע הילד לתשלום שנת היג' ושנת היט' אם יכול יתענה באותו יום[8] ויטבול במקוה טהרה ובלילה ירבה קצת בשמחה וישביע עצמו בד''ת וקודם שכיבה יקדים תפילה'' עכ''ל ומסיום דבריו אתה תחזה כי באותו הלילה יש לאדם לשכב ולישון על מיטתו ויפיל תחינתו קודם שינתו[9]
ולפום ריהטא מצינו תנא דמסייע ליה הוא תלמיד מהרח''ו המקובל האלוקי ר' אברהם אזולאי בספרו חסד לאברהם (מעין ב נהר נו) שכתב בגודל משמעות ליל שנת העשרים בזו הלשון ''וידוע שאין האדם נידון בב"ד של מעלה אלא מבן עשרים שנה ולמעלה ומי שנכנס ביום אחד של שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות אזי בלילה ראשונה כשהוא ישן על מיטתו אזי מיכאל השר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי הראוי לו להוליך נפשו ולהכניסה בפתח שער היכל הראשון מהחמישים היכלות של טהרה ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו ועל דרך זה בכל לילה ולילה מכניסין נפשו יותר בפנים כפי שיעור השתדלותו בתורה ובמצות ואם יזכה להיכל הנ' הרי נעשה בן חורין מסמא"ל ושוב אין לו פחד ממנו אבל כל זמן שלא זכה להיכנס להיכל הנ' אע"פ שנכנס בהיכל מט' עדיין יש כח באדם בבחירתו להתגבר עליו יצר הרע להיות תוהה על הראשונות להוציאו ממ"ט היכלות הטהרה ולהכניסו בהיכלות הטומאה ומי שביום ראשון של שנת כ"א התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע ועזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך אזי כשהוא ישן על מיטתו שולח סמא"ל אחד מגדולי מחנותיו כפי שיעור מדרגת נפש החוטא להוליכה בהיכלות הטומאה ומכניס אותה לפנים מפתח שער ההיכל הראשון כפי שיעור חטאיו ופשעיו ואם הרבה לפשוע אזי מכניסין אותו יותר עד שנכנס להיכל נ' ושוב אין לו תקנה עולמית ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון ועל זה התנאי נבראו היכלות הטהרה והטומאה אבל כל זמן שלא נכנס להיכל הנ' של טומאה אע"פ שנכנס בהיכל המ"ט עדיין יש לו כח בבחירתו להיות תוהה על הראשונות לשבר דלתות נחושת ולגדע בריחי ברזל ולצאת ממ"ט היכלות הטומאה ולהיכנס בהיכלות הטהרה עכ''ל
וכל רואה דבריו, עיניו לנוחח יביטו ולבבו יבין גודל מעלת ליל העשרים ואחד שנה אשר על ידו יכול בס''ד לקנות מעלות רבות מחד גיסא או ליפול לשאול תחתיה לאידך גיסא ודבריו היקרים הובאו בספר אורות אילים (סי' תרטז) ובס' ערבי נחל (לבעל הלבושי שרד על השו''ע, בפ' שמיני ד''ה וכדי) וממה שכתב שקניית המעלה הינה ''בלילה הראשונה כשהוא ישן על מיטתו'' מבואר להדיא שיש לישון באותו הלילה[10] וכ''כ בס' שיח יצחק בצרי (קידושין כט:)
אולם האמת תורה דרכה כי המדייק לשונו יראה בעליל כי לא איירי כלל על ליל היכנס האדם לשנתו העשרים אלא על הלילה שאחריו וכלשונו ''ומי שנכנס ביום אחד של שנת עשרים ואחד אם יבחר בטוב וכו' אזי בלילה ראשונה כשהוא ישן על מיטתו אזי מיכאל השר הגדול וכו' ע''כ והיינו אחר שביום העשרים החליט לבחור בטוב תתעלה נשמתו באותו לילה וכן שפיל לסיפא דקרא שכתב שם ''ומי שביום ראשון של שנת כא' התחיל למאוס בטוב ולבחור ברע ועזב אורחות יושר ללכת בדרכי חושך אזי כשהוא ישן על מטתו שולח סמא"ל אחד מגדולי מחנותיו'' ומבואר מדבריו להדיא שאחר שביום הולדתו העשרים בחר ברע אזי בלילה שאחר כן שולח סמא''ל וכו' ומדבריו אין הכרח כלל להיות האדם נעור בליל כניסתו לשנת העשרים לחייו ומאחר ואף הבית יעקב לא סמך ע''ד החסד לאברהם הרי שאין לנו אלא משמעות לשונו והיא שעיקר הענין להיות האדם ישן בלילה הינו בלילה שאחר ליל העשרים[11]
ומעתה נמצא שאין סתירה מדברי החסד לאברהם הנ''ל למש''כ בספר הפרדס ושפיר מצינן למימר שבליל כניסת האדם לגיל עשרים יפיל תחינה כל אותו הלילה ובלילה שאחריו ישן על מיטתו
ולדידי חזי לי שאף מש''כ בספר הפרדס אינו אלא עצה טובה כנראה מדבריו שם ולגודל מעלת הזמן ההוא ורוממותו יעץ שיפיל תחינתו כל אותו הלילה ויקדש עצמו ויפיל תחינתו לפי מרא דעלמא והוא הכנה דרב'ה ליום המחרת אשר בו תלויה התעלות נשמתו ונראה שבדרך זו הלך גם ר''א פאפו בספרו בית יעקב הנ''ל בהוראתו שקודם שישן יתפלל ואין ענין השינה בזה הוא בדוקא ועיקר תועלתה הינה בלילה שאחר ליל היכנסו לשנת העשרים וכמו שכתב החסד לאברהם ולא כתב כן אלא לעצה טובה להיותו מקדש עצמו באותו העת קודם שנתו ועכ''פ מצינו סמך הגון למנהג בני הישיבות להיותם נעורים בליל היכנסם לשנת העשרים.
| טעם נוסף לענין למנהג |
ד. ועוד אמרתי ליתן סעד וסמך נכון למנהג זה ע''פ המבואר בדברי מהרח''ו (לקוטי תורה ריש פ' שמות) שכתב כי באלו שבע שנים שמשנת היג' עד שנת העשרים צריך האדם להישמר מאוד מיצה''ר ''יען שהוא מורגל עמו עד שהיה בן יג' שנה ויום אחד והוא כמו החולה שמתרפה מחוליו שצריך בימים הראשונים לאכול מאכלים דקים וקלים שלא יזיקו לו ואחר שהוא בן כ' צריך שיסגל במצות ומעשים טובים'' עכ''ד ע''ש והיינו שמאחר ועיקר עבודתו מגיל עשרים ואילך לסגל ולהרגיל עצמו בתורה ומעשים טובים לכך נהגו לקיים זה ולהיות נעורים כבר בלילה הראשון לשנתם העשרים.
ועכ''פ מכל הנ''ל אתה תחזה כי לא מצינו יסוד מוצק והכרח גמור להיות האדם מנדנד שינה מעיניו ומעפפיו תנומה בליל הגיעו לשנתו העשרים ואף אלו שהזכירו ענין זה נראה שלא כתבו כן אלא כעצה טובה והעיקר הוא שיקדש האדם את עצמו ויקבל על עצמו לדבוק בבוראו ולעובדו בלבב שלם ובעיקר ישתדל בזה בחמישים יום הראשונים מיום הגיעו לשנתו העשרים וממוצא הדבר אתה למד שאין הענין בכל זה רק למי שלא נשא אישה אלא גם זה אשר קיים בעצמו ''כי יקח איש אישה'' קודם גיל עשרים הנכון לו שביום זה יפשפש במעשיו וישוב בתשובה ויקבל על עצמו מכאן ולהבא לעבוד את ה' בכל לבו ובזה יזכה לעליה גדולה כמבואר בדברי החסד לאברהם הנ''ל וכ''כ בספר חופת ציון (ע' כא)
| תיקון כרת |
ה. גם בעבר אמרתי להביא טעם נוסף למנהג זה כי הנה לעיתים יעבור האדם בימי צעירותו בחטאים אשר עונשם מיתה בידי שמים או כרת ב"מ כגון חטאי פגם הברית חילול שבת וכיוצ"ב אלא דקיי"ל שאין ב"ד של מעלה עונשים עד גיל עשרים כמבואר בשבת (פט: ועי' בזה באריכות בספר שלחן המערכת ח"א אות קיד-קיז) לכן עד גיל עשרים הרי שנקי יהיה לביתו ואינו נענש אולם מעת הגיעו לגיל עשרים הרי שראוי לעמוד בדין ואז מגלגלים עליו את הכל והנה אין אפשרות לתקן ולהיפטר מעונשי מיתה בידי שמים וכרת אלא בתשובה (עי' מכות יד.) אך מלבד זאת נודע מה שייסד האר"י תיקון מיוחד לעונשי כרת הנודע בשם תיקון כרת כמבואר בשער הכוונות (שער רוח הקודש דרוש ג דף יא ע''א) וז''ל ''מי שנעור כל הלילה ולא ישן כלל ועוסק בתורה כל אותו הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב ח''ו וכל לילה אחד פוטר כרת אחד'' ואפשר שזה הוא טעם מה שנהגו הבחורים להיות נעורים בליל היכנסם ליום העשרים ואחד שנה וכן ראיתי בשו''ת מקור נאמן (ח''ב סי' תתעט) שענינו מצד תיקון כרת ע''ש (ושוב שמעתי טעם זה בשם הגר''ד יוסף שליט''א)[12] וע''ע בשו''ת אור לציון (ח''ג עמ' רעט בד''ה ואגב, ואילך) אם די בתיקון אחד ואכמ''ל
| הוראת ראשי הישיבות בזה |
ו. ומאחר ולא מצינו מקור קדמון לענין היות האדם נעור בלילה זה ואדרבה עיקר הענין הוא להיות האדם מקדש עצמו בתורה ותפילה הרי שפשוט הדבר שאם ע''י היותו נעור כל הלילה בעסק התורה יגרם לו ביטול תורה גדול יותר במשך יום המחרת הרי שיצא שכרו בהפסדו ומכאן אבן יסוד ואבן פינה להוראת רבים מחכמי דורנו שאין צריך להיות ניעור ולבטל שנתו בלילה זה ושאדרבה מוטב שישן מוקדם באותו לילה ויקום מוקדם ויתפלל כראוי וילמד כראוי וכך השיב הגרא"מ שך (אורחות הישיבה עמ' מו) לבחור ששאלו אם כדאי לערוך משמר ליל תיפח "בלילה הקודם תלך לישון מעט מוקדם יותר כך שתוכל בבוקר לקום מוקדם יותר תאכל יותר טוב באותו היום בכדי שיהיה לך כוח ללמוד בסדר יותר טוב וכך תלמד ברציפות במשך כל סדר ראשון עד מנחה לאחר תפילת מנחה תאכל טוב ארוחת צהריים ותמשיך ללמוד טוב גם בסדר שני וכן הלאה" ועל דרך זו השיב הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה תפילה פ"ה העי' 56) על שאלה דומה "אל תערוך משמר אלא תשכב לישון בזמן תקום בזמן ותלמד אח"כ טוב כל היום" ונודע מה שהשיב הגר''ש וולבה בענין זה ''אם ללמוד בלילה ליום הולדת אי אפשר לשאול כי אי אפשר לענות על זה דברים כאלה מי שנדבו לבו יעשה ומי שאינו מוצא טעם בזה לא יעשה אבל כשעושים מפני שאחרים יעצו לעשות אין לדבר כבר טעם'' וכן הורה הגרע"י שאין צריך שיהיה נעור באותו לילה אלא ילמד כרגיל כבכל יום והובא בספר מנהגי הראש"ל (ח"א פ"ו עמ' 214) וכן שמעתי מפי מגיד אמת שכן העיד הרשל''צ שליט''א על דעת אביו וכן היתה דעת הגרי''ש אלישיב (עי' בספר שנות חיים שידוכים עמ' 101) גם הגר''מ מאזוז בשו''ת מקור נאמן (ח''ב סי' תתעט) כתב שאין בדבר אלא מידת חסידות בעלמא ע''ש (וע''ע בקונ' תפילה לדוד שידוכים עמ' יג טור א) וע''ע בדברי האדמו''ר מסטמאר בענין זה בספר הנעור כל הלילה (עמ' מו סוף הע' 74) וע"ע בספר אפיקי איל (עמ' שמז) ובס' כאיל תערוג (גדולי הדורות עמ' ס) בדברי הגראי"ל שטיינמן בענין זה ובדברי הגר''ח קנייבסקי בס' דרך שיחה (עמ' קיד) ובמה שכתב הראש''ל שליט''א (בילק''י סי' רנ אות טו ושנה דבריו בסי' תכט הע' ב עמ' נה ובשלחן המערכת ח''ב ערך האר''י אות יט) ובשו''ת עולת יצחק (ח''ג סי' רסב) בספר תורת הישיבה (ריש פרק כב).
| עיקר עבודת האדם בהגיעו לשנתו העשרים |
והנה להשלמת הענין אמרתי להביא דברי הגר"ש וולבה בענין זה ושם (איגרות וכתבים ח"א איגרת ז) כתב בזה"ל "בגיל עשרים מתחילה תקופה חדשה של עליה ההנהגה נהיית יותר אחראית והלימוד יותר אמיתי ורציני אם ללמוד בלילה ליום הולדת אי אפשר לשאול כי אי אפשר לענות על זה דברים כאלה מי שנדבו לבו יעשה ומי שאינו מוצא טעם בזה לא יעשה אבל כשעושים מפני שאחרים יעצו לעשות אין לדבר כבר טעם תלמד היטב מוסר באותו יום וזה בכל הימים, אין לך עצה לעליה אמיתית כלימוד מוסר בקביעות גדולה בעיון והבנה וחזרה בקול כל עוד שיש טעם באותו קטע ולעורר רגש במה שלומדים ואין לקפוץ מספר לספר אלא לגמור ספר אחד ורק אח"כ אם אינך רוצה לחזור להתחלת אותו ספר שלמדת תיקח ספר אחר עלה והצלח ותהיה בן עליה עכ"ל
ושם (איגרת ו) הוסיף "מה שעכשיו אתה צריך לעשות הוא כמה פעמים בשבוע לעשות סדר של בדידות אולי פעמיים בשבוע תעשה סדר של בדידות שתהיה לעצמך בלי שום קשר עם חברים אולי תלך לטייל במקום קצת שקט או שתמצא חדר בישיבה שתהיה בו לגמרי לבד במשך חצי שעה עד שעה שלימה באותו זמן תחשוב על עצמך לנסות להכיר את עצמך בעומק להתבונן במצבך בעבודת השי"ת לחשוב מהו עיקר המהות שלך וכיצד להשתמש בו לעבודת השי"ת אני רגיל לייעץ לתלמידים להכיר את עצמם באופן כזה חמש דקות הראשונות של סדר מוסר יתבוננו איזה מידות פעלו בהם במשך היום איזה מידות טובות ואיזה לא טובות ולרשום מה שמוצאים בערב אם עושים את זה במשך חודש חודשיים אז מכירים את עצמם ואז יכולים לקבוע מהו עיקר העבודה מלבד סידרי הישיבה הנ"ל ובזה יכולים לחשוב לאט לאט מה חייבים לעשות בחיים עכ''ל
וע"ע בשו"ת איגרות משה (יו"ד ח"ג סימן צו אות ט) במכתב לבנו [ר' ראובן] בהגיעו לגיל העשרים שנה שיקבל על עצמו עבודת ה' ולהבין תורה לאמיתה ולעמול בתיקון המידות ע''ש ועי' בכל זה בהרחבה בספר שנות חיים (שידוכין סימן ח)
| סוף דבר הכל נשמע |
הנה נתבאר כי לא מצינו מקור קודם למנהג הבחורים להיות נעורים כל הלילה בהגיעם לשנת העשרים (היינו סוף שנת העשרים תחילת שנת ה-כא') אולם מצאנו בדברי המקובלים שתחילת שנת ה-כא' הינה זמן מסוגל ביותר וככל שיקדש עצמו ביותר ויפיל תחינה לפני שוכן מעונה שיזכהו בס''ד ברחמיו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם כן תתעלה נשמתו ביותר מדריגה אחר מדריגה ועיקר התעלות נשמתו הינה בלילה שאחר היום הראשון של שנת העשרים ומשכך הנכון הוא לישון באותו הלילה
והנה מפני שזמן זה הינו מסוגל ביותר יש שיעצו שלא ישן כלל בליל היכנסו לשנת העשרים ויפיל תחינה ובקשה לפניו יתברך כל אותו הלילה וכאשר ברור לאדם שעי''ז לא יגרם לו ביטול תורה ביום המחרת כן ראוי לנהוג ויש נוהגים באותו לילה לעסוק בתורה בקדושה וטהרה שבזה מתכפר להם עונש כרת
אולם באופן שחושש שע''י היותו נעור למחרת יצא שכרו בהפסדו בהיותו מבטל תורה ותפילה בזמנה הנכון הוא שישן כרגיל על יצועו ויקום בזמן והעיקר שבאותו היום וכן בנ' ימים שאחר כן יתחזק בקרבת ה' ויבחר בטוב וימאס ברע וישתדל לעסוק בתורה ובמצות ואז תיהיה תועלת עצומה לנשמתו ויעלה במעלות גדולות בעזה''י ע''כ בס''ד
[1] נכתב במהדו''ק בחורף תשפ''ג ושוב בתוספת מרובה בקיץ תשפ''ד
[2] שו''ר שאינו מוכרח עפמ''ש המעשה רקח (הלכ' אישות פט''ו הלכ' ב ד''ה כיון) לבאר את דעת הרמב''ם שלמד זה מהא דאיתא התם ''בן עשרים שנה ולא נשא אישה כל ימיו בהרהורי עבירה'' והוקשה לו מדוע נייחס את הרהורי העבירה לאדם רק מגיל כ' ולא מגיל יג' שמאז התחייב לקיימה וע''כ דלענין מצוה זו לא נחשב ביטולה עד גיל כ' שאז עונשין בב''ד של מעלה עכ''ד ע''ש ולפ''ד יש לומר דלעולם טעמא דתיפח עצמותיו לפ''ד הרמב''ם הינו משום הרהורי עבירה רק הרמב''ם למד שביטול מ''ע דפו''ר הינו מגיל כ' ואילך מהא דנתחייב מאז על ההרהורי עבירה ודו''ק
[3] והנה בטעם הדבר שהרהורי עבירה מתגברים על האדם דוקא מעת הגיעו לגיל עשרים מצינו שכתב העוללות אפרים (הו''ד בחדושי הגאונים שבעין יעקב קידושין כט:) שהוא מאחר ואין ב''ד של מעלה עונשים עד גיל עשרים לפיכך אין היצר הרע מתאמץ להחטיאו ע''ש אולם המהר''ל (נת''ע שם) כתב לבאר בזה באופ''א וז''ל ''כי האדם כל זמן שקומתו הולך וגדל דהיינו עד כ' שנה כי מן כ' שנה ואילך אינו גדל עוד וכל זמן שגדל אין יצרו גדל כ''כ אצלו כי מותרי המזון אינם באים כ''כ אצלו כי המותרי המזון באים אל הגידול לגדל גופו ולפיכך אין ש''ז לקטנים מפני שאין כאן מותרי טבע כלל אבל כאשר כבר גדול ואין כאן מותרי טבע בא אל גידול גופו לכך באים המותרות אל הש''ז ולפיכך מן כ' שנה ואילך כאשר לא ישא כל ימין בהרהורי עבירה מפני שכבר הוקבע בו המחשבה וההרהור לדבר רע עכ''ל [ומה שכתב שהש''ז באה ממותרי האדם יש לציין כי כזאת מצינו להרמב''ם בכתבים רפואיים (הוצאת מוסד ה''ק ח''ד עמ' 48) שידוע אצל רופאים כי המזונות בענין הזה יותר מועילים מהרפואות הרבה מאוד כי הזרע הוא מותר מן המזון ישאר ממה שיצטרכו אליו האברים'' ושם (בהע' 4) כתב המו''ל כי כך היתה דעת הקדמונים עד לפני כמאה שנה לערך כי הש''ז היא מותר מן המזון] וע''ע בשל''ה (תורה שבכתב סו''פ תולדות)
[4] וכן נראה לענ''ד לדקדק מרהיטות הסוגיה בקידושין (שם) שכן קודם לכן איתא מימרא דרב הונא שבן עשרים שנה ולא נשא אישה כל ימיו בהרהורי עבירה ולבתר הכי מייתי הא דלעיל שבהגיע האדם לגיל עשרים שנה ולא נשא אישה אומר הקב''ה תיפח עצמותיו ונראה כי קשורים הם זה בזה מה גם שאחר המימרא של תיפח עצמותיו איתא להא דאמר ר' חסדא ''האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעינך'' ע''כ ומבואר שככל שיקדים האדם את גיל הנישואים יפחתו המינו הרהורי העבירה ומכל הענין נראה כי עיקר הקפידא באיחור בגיל הנישואין הינה משום התגברות הרהורי העבירה על האדם
[5] ואין לומר דקללה זו הינה רק ביום הראשון של שנת העשרים ולכך מועיל מה שנשארים נעורים באותו לילה דלא מבעי לדברי האומרים שהוא משום הרהורי עבירה ששיך זה גם אחר היום הראשון של שנת העשרים אלא אף לדברי הסוברים שהוא משום ביטול מצות עשה של פו''ר הנה החיוב בעשה זה אינו פוסק ואיננה רק ביום הראשון של שנת העשרים וכן משמע מלשון הרמב''ם הנ''ל שכתב ''שכיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אישה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה'' וממה שלא כתב 'הרי זה עבר וביטל מ''ע' נראה שכל רגע ורגע הינו מבטל מ''ע זו של פו''ר אף שסופו לישא אישה וכן מבואר במוע''ק (ח:) דלחד לישנא אין נושאין נשים במועד מפני ביטול פו''ר אע''ג שאינו מתעכב אלא כמה חודשים עד המועד וע''ע בערך השלחן טייב (אהע''ז סי' א ס''ק ג) וכן כתב המהרי''ט בתשובה (ח''ב סי' מז) שאע''פ שסופו לישא אישה מקרי מבטל מ''ע וע''ש שמבואר מדבריו שהביטול מ''ע הינו אף אחר שעבר את גיל עשרים וע''ע בשו''ת חקרי לב (אהע''ז סי' א) ואכמ''ל
[6] בענין מעלת הכניסה לשנת היג' והכ' המבואר כאן ולהלן בדברי החסד לאברהם נראה לענ''ד שיבואר ע''פ מ''ש בשער הכונות (ענין כונת חזרת העמידה דרוש ה) כי עד תשלום היותו בן יג' שנים שאז נקרא איש נכנסין בו המוחין הפנמיים דמצד אימא ואח''כ נכנסין בו בחמש שנים הנוספות המוחין המקיפין דמצד אימא ואח''כ בשנתיים הנוספות עד גיל כ' נכנסים בו המוחין הפנמיים שמצד אבא ומשם ואילך עד שיתמלא זקנו נכנסים בו המוחין המקיפין שמצד אבא ע''ש (וע''ע שם בענין הפסח דרוש ב ועץ חיים סוף שער כה וע''ע בליקוטי תורה דלהלן)
ונראה כי משמעות גדולה ישנה לעת התחלת היכנס באדם המוחין המקיפין היינו תחילת שנת היג' ותחילת שנת הכ' שאז מתחילה נשמתו להיות שלמה וככל שיקדש עצמו באותו הזמן כן תתקדש וחלק נשמתו הנכנס ועי' בילקוט יוסף (סי' רנ הע' טו) שעפ''ז יצא ליתן טעם למנהג הנ''ל להיות האדם עוסק בתורה כל ליל הכנסו לשנתו העשרים ע''ש (וכן שמעתי לבאר כזאת מידידי רש''ט)
ולענין גיל היג' יש לציין למה שמצינו בס''ד בזהר (פ' בראשית) ''עד תליסר שנין, אשתדלותיה דב"נ בההוא נפש חייתא. מתליסר שנין ולעילא, אי בעי למהוי זכאה, יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה, דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא'' ע''ש והרי זה כמבואר וע''ע בליקוטי תורה דלהלן
[7] וע''ע בספר מעשה איש (ח''ה עמ' סה) וע''ע בספר אורחות רבנו (ח''א עמ' תיד)
[8] ומה שכתב שיתענה באותו יום יש לציין למה שכתב ר' משה פיינשטיין בתשובה לבנו לרגל הגיעו לשנת העשרים שהנכון הוא לכל אדם שעוסק בתורה שלא יתענה שבזה גורם להיבטל מתורתו ואף אם לא בא לידי ביטול תורה בכמות מ''מ בא לידי ביטול באיכות עכ''ד ונדפס בשו''ת אגרו''מ (יו''ד ח''ג סי' צו אות ט סד''ה וכן) ע''ש והכי נמי דייקא לשינא דהבית יעקב שכתב ''אם יכול יתענה'' והרי זה כמבואר
[9] וע''ע בס' משנת יהושע (אירוסין ונישואין ח"א עמ' ג הע' ח) וילע''ד
[10] ונראה דהוא בדוקא ולאו אורחא דמילתא קתני והוא ע''פ מה שכתבו המקובלים כי עיקר התעלות נשמת האדם הינה בלילה בשוכבו על מיטתו כמבואר באורך בשו''ת תורה לשמה (סי' תמט) ובעוד יוסף חי (פקודי אות ה) ובבא''ח (פ' פקודי אות ח) וע''ע בפרי צדיק (ר''ח כסלו אות ג) כך שיש לומר שעיקר התעלות והתוספות הנשמה בליל העשרים הינה דוקא בהיותו שוכב ויושן על מיטתו [ועפ''ז יש לעיין שמא בכל הנך חמישים יום הראשונים יש להימנע מעשיית ליל משמר כלל שכן בכל לילה ולילה עת היותו שוכב על מיטתו מתווספת בו קדושה עליונה ויל''ע] ושו''ר שכ''כ לדקדק בספר ערבי נחל (פ' שמיני ד''ה והנה) שכתב לדקדק מדברי החסד לאברהם שהתיקון והתעלות הנשמה אינה נעשית אלא בלילה בשנתו ומאידך יעויין שם שכתב שאפי' אם לא ישן לא הפסיד שכל נשמות ישראל דבוקים ואינהו ישנים ע''ש
ועכ''פ מכאן יש להעיר על מה שבס' חופת ציון (עמ' כא וע''ע לו בתשובה שבספר סגולת רבותינו עמ' 423) יצא ליתן טעם למנהג היות האדם נעור כל ליל היכנסו לשנת העשרים ממה שכתב בחסד לאברהם הנ''ל וכן הוא בילק''י (בסי' רנ אות טו בהע') ואדרבה מדבריו מבואר איפכא
[11] והן עתה ראיתי בשו''ת עולת יצחק (ח''ג סי' רסב אות ב ד''ה ונראה) שכתב שאף לפ''ד החסד לאברהם אי''צ שישן דוקא בלילה הסמוכה לליל העשרים ורשאי להיות נעור בו כמ''ש בספר הפרדס ובלילה הראשונה שכתב היינו בלילה הראשונה שישן בה אימת דהוי ויצא לפרש כן בכדי שלא תיהיה סתירה בין דברי החסד לאברהם לבין המבואר בספר הפרדס וע''ש אולם לפי המבואר בין כה לא תיהיה סתירה בינייהם בהיות והחסד לאברהם איירי בלילה שאחר ליל היכנסו לגיל העשרים ואילו ספר הפרדס איירי בלילה הראשון של גיל העשרים ועיקר הדבר שהרב חסד לאברהם איירי על הלילה הראשון שישן בו הינה יש בדבר מן הדוחק בהיות ובזמן זה זוכה להשלמת נשמתו ומה''ת שתתעכב השגתו עד הלילה שישן בו על מיטתו ויל''ע עוד בזה
[2] שו''ר שאינו מוכרח עפמ''ש המעשה רקח (הלכ' אישות פט''ו הלכ' ב ד''ה כיון) לבאר את דעת הרמב''ם שלמד זה מהא דאיתא התם ''בן עשרים שנה ולא נשא אישה כל ימיו בהרהורי עבירה'' והוקשה לו מדוע נייחס את הרהורי העבירה לאדם רק מגיל כ' ולא מגיל יג' שמאז התחייב לקיימה וע''כ דלענין מצוה זו לא נחשב ביטולה עד גיל כ' שאז עונשין בב''ד של מעלה עכ''ד ע''ש ולפ''ד יש לומר דלעולם טעמא דתיפח עצמותיו לפ''ד הרמב''ם הינו משום הרהורי עבירה רק הרמב''ם למד שביטול מ''ע דפו''ר הינו מגיל כ' ואילך מהא דנתחייב מאז על ההרהורי עבירה ודו''ק
[3] והנה בטעם הדבר שהרהורי עבירה מתגברים על האדם דוקא מעת הגיעו לגיל עשרים מצינו שכתב העוללות אפרים (הו''ד בחדושי הגאונים שבעין יעקב קידושין כט:) שהוא מאחר ואין ב''ד של מעלה עונשים עד גיל עשרים לפיכך אין היצר הרע מתאמץ להחטיאו ע''ש אולם המהר''ל (נת''ע שם) כתב לבאר בזה באופ''א וז''ל ''כי האדם כל זמן שקומתו הולך וגדל דהיינו עד כ' שנה כי מן כ' שנה ואילך אינו גדל עוד וכל זמן שגדל אין יצרו גדל כ''כ אצלו כי מותרי המזון אינם באים כ''כ אצלו כי המותרי המזון באים אל הגידול לגדל גופו ולפיכך אין ש''ז לקטנים מפני שאין כאן מותרי טבע כלל אבל כאשר כבר גדול ואין כאן מותרי טבע בא אל גידול גופו לכך באים המותרות אל הש''ז ולפיכך מן כ' שנה ואילך כאשר לא ישא כל ימין בהרהורי עבירה מפני שכבר הוקבע בו המחשבה וההרהור לדבר רע עכ''ל [ומה שכתב שהש''ז באה ממותרי האדם יש לציין כי כזאת מצינו להרמב''ם בכתבים רפואיים (הוצאת מוסד ה''ק ח''ד עמ' 48) שידוע אצל רופאים כי המזונות בענין הזה יותר מועילים מהרפואות הרבה מאוד כי הזרע הוא מותר מן המזון ישאר ממה שיצטרכו אליו האברים'' ושם (בהע' 4) כתב המו''ל כי כך היתה דעת הקדמונים עד לפני כמאה שנה לערך כי הש''ז היא מותר מן המזון] וע''ע בשל''ה (תורה שבכתב סו''פ תולדות)
[4] וכן נראה לענ''ד לדקדק מרהיטות הסוגיה בקידושין (שם) שכן קודם לכן איתא מימרא דרב הונא שבן עשרים שנה ולא נשא אישה כל ימיו בהרהורי עבירה ולבתר הכי מייתי הא דלעיל שבהגיע האדם לגיל עשרים שנה ולא נשא אישה אומר הקב''ה תיפח עצמותיו ונראה כי קשורים הם זה בזה מה גם שאחר המימרא של תיפח עצמותיו איתא להא דאמר ר' חסדא ''האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעינך'' ע''כ ומבואר שככל שיקדים האדם את גיל הנישואים יפחתו המינו הרהורי העבירה ומכל הענין נראה כי עיקר הקפידא באיחור בגיל הנישואין הינה משום התגברות הרהורי העבירה על האדם
[5] ואין לומר דקללה זו הינה רק ביום הראשון של שנת העשרים ולכך מועיל מה שנשארים נעורים באותו לילה דלא מבעי לדברי האומרים שהוא משום הרהורי עבירה ששיך זה גם אחר היום הראשון של שנת העשרים אלא אף לדברי הסוברים שהוא משום ביטול מצות עשה של פו''ר הנה החיוב בעשה זה אינו פוסק ואיננה רק ביום הראשון של שנת העשרים וכן משמע מלשון הרמב''ם הנ''ל שכתב ''שכיון שעבר עשרים שנה ולא נשא אישה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה'' וממה שלא כתב 'הרי זה עבר וביטל מ''ע' נראה שכל רגע ורגע הינו מבטל מ''ע זו של פו''ר אף שסופו לישא אישה וכן מבואר במוע''ק (ח:) דלחד לישנא אין נושאין נשים במועד מפני ביטול פו''ר אע''ג שאינו מתעכב אלא כמה חודשים עד המועד וע''ע בערך השלחן טייב (אהע''ז סי' א ס''ק ג) וכן כתב המהרי''ט בתשובה (ח''ב סי' מז) שאע''פ שסופו לישא אישה מקרי מבטל מ''ע וע''ש שמבואר מדבריו שהביטול מ''ע הינו אף אחר שעבר את גיל עשרים וע''ע בשו''ת חקרי לב (אהע''ז סי' א) ואכמ''ל
[6] בענין מעלת הכניסה לשנת היג' והכ' המבואר כאן ולהלן בדברי החסד לאברהם נראה לענ''ד שיבואר ע''פ מ''ש בשער הכונות (ענין כונת חזרת העמידה דרוש ה) כי עד תשלום היותו בן יג' שנים שאז נקרא איש נכנסין בו המוחין הפנמיים דמצד אימא ואח''כ נכנסין בו בחמש שנים הנוספות המוחין המקיפין דמצד אימא ואח''כ בשנתיים הנוספות עד גיל כ' נכנסים בו המוחין הפנמיים שמצד אבא ומשם ואילך עד שיתמלא זקנו נכנסים בו המוחין המקיפין שמצד אבא ע''ש (וע''ע שם בענין הפסח דרוש ב ועץ חיים סוף שער כה וע''ע בליקוטי תורה דלהלן)
ונראה כי משמעות גדולה ישנה לעת התחלת היכנס באדם המוחין המקיפין היינו תחילת שנת היג' ותחילת שנת הכ' שאז מתחילה נשמתו להיות שלמה וככל שיקדש עצמו באותו הזמן כן תתקדש וחלק נשמתו הנכנס ועי' בילקוט יוסף (סי' רנ הע' טו) שעפ''ז יצא ליתן טעם למנהג הנ''ל להיות האדם עוסק בתורה כל ליל הכנסו לשנתו העשרים ע''ש (וכן שמעתי לבאר כזאת מידידי רש''ט)
ולענין גיל היג' יש לציין למה שמצינו בס''ד בזהר (פ' בראשית) ''עד תליסר שנין, אשתדלותיה דב"נ בההוא נפש חייתא. מתליסר שנין ולעילא, אי בעי למהוי זכאה, יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה, דאתגזרת מכורסי יקרא דמלכא'' ע''ש והרי זה כמבואר וע''ע בליקוטי תורה דלהלן
[7] וע''ע בספר מעשה איש (ח''ה עמ' סה) וע''ע בספר אורחות רבנו (ח''א עמ' תיד)
[8] ומה שכתב שיתענה באותו יום יש לציין למה שכתב ר' משה פיינשטיין בתשובה לבנו לרגל הגיעו לשנת העשרים שהנכון הוא לכל אדם שעוסק בתורה שלא יתענה שבזה גורם להיבטל מתורתו ואף אם לא בא לידי ביטול תורה בכמות מ''מ בא לידי ביטול באיכות עכ''ד ונדפס בשו''ת אגרו''מ (יו''ד ח''ג סי' צו אות ט סד''ה וכן) ע''ש והכי נמי דייקא לשינא דהבית יעקב שכתב ''אם יכול יתענה'' והרי זה כמבואר
[9] וע''ע בס' משנת יהושע (אירוסין ונישואין ח"א עמ' ג הע' ח) וילע''ד
[10] ונראה דהוא בדוקא ולאו אורחא דמילתא קתני והוא ע''פ מה שכתבו המקובלים כי עיקר התעלות נשמת האדם הינה בלילה בשוכבו על מיטתו כמבואר באורך בשו''ת תורה לשמה (סי' תמט) ובעוד יוסף חי (פקודי אות ה) ובבא''ח (פ' פקודי אות ח) וע''ע בפרי צדיק (ר''ח כסלו אות ג) כך שיש לומר שעיקר התעלות והתוספות הנשמה בליל העשרים הינה דוקא בהיותו שוכב ויושן על מיטתו [ועפ''ז יש לעיין שמא בכל הנך חמישים יום הראשונים יש להימנע מעשיית ליל משמר כלל שכן בכל לילה ולילה עת היותו שוכב על מיטתו מתווספת בו קדושה עליונה ויל''ע] ושו''ר שכ''כ לדקדק בספר ערבי נחל (פ' שמיני ד''ה והנה) שכתב לדקדק מדברי החסד לאברהם שהתיקון והתעלות הנשמה אינה נעשית אלא בלילה בשנתו ומאידך יעויין שם שכתב שאפי' אם לא ישן לא הפסיד שכל נשמות ישראל דבוקים ואינהו ישנים ע''ש
ועכ''פ מכאן יש להעיר על מה שבס' חופת ציון (עמ' כא וע''ע לו בתשובה שבספר סגולת רבותינו עמ' 423) יצא ליתן טעם למנהג היות האדם נעור כל ליל היכנסו לשנת העשרים ממה שכתב בחסד לאברהם הנ''ל וכן הוא בילק''י (בסי' רנ אות טו בהע') ואדרבה מדבריו מבואר איפכא
[11] והן עתה ראיתי בשו''ת עולת יצחק (ח''ג סי' רסב אות ב ד''ה ונראה) שכתב שאף לפ''ד החסד לאברהם אי''צ שישן דוקא בלילה הסמוכה לליל העשרים ורשאי להיות נעור בו כמ''ש בספר הפרדס ובלילה הראשונה שכתב היינו בלילה הראשונה שישן בה אימת דהוי ויצא לפרש כן בכדי שלא תיהיה סתירה בין דברי החסד לאברהם לבין המבואר בספר הפרדס וע''ש אולם לפי המבואר בין כה לא תיהיה סתירה בינייהם בהיות והחסד לאברהם איירי בלילה שאחר ליל היכנסו לגיל העשרים ואילו ספר הפרדס איירי בלילה הראשון של גיל העשרים ועיקר הדבר שהרב חסד לאברהם איירי על הלילה הראשון שישן בו הינה יש בדבר מן הדוחק בהיות ובזמן זה זוכה להשלמת נשמתו ומה''ת שתתעכב השגתו עד הלילה שישן בו על מיטתו ויל''ע עוד בזה
[12] ועל דרך זה אמרתי בס''ד לבאר מדוע נהגו בתיקון זה דוקא אלו שלא נשאו אישה וזה בהקדם מה שנודע כי הנושא אישה עונותיו נמחלין כמבואר בירושלמי (בכורים פ''ג הלכ' ג) ובתלמוד דידן (יבמות סג:) וכתבו האחרונים שפשוט שאינו מכפר אלא לשבים כמ''ש ר''ר מדלידולה בספרו חופת חתנים [סי' ו] וכ''כ מהר''י יוזפא בספרו נוהג כצאן יוסף [נשואין אות ט] בשם הדעת חכמה ''וזה לא יעלה על הדעת שיהיה איזו מחילה בלי חרטה ועזיבת חטא על העבר לכן צריך הוא באותו יום לפשפש במעשיו ולהתחרט עליהם שלא ישוב עוד לאותן החטאים'' ע''ש והנה ידוע ההערה בזה דאי מיירי דעביד תשובה מה צורך יש ביום החופה בתשובה לחוד סגי ועמד בזה בשו''ת יבי''א (ח''ג אהע''ז סי' ט אות א ד''ה ומ''ש) וכתב לבאר דתשובה לחוד אינה מועלת לחייבי כריתות ומיתות ב''ד והכא ביום החופה גדולה תשובתו שמועלת לכפר אף על כריתות ומיתות ב''ד ושכיוצ''ב כתב הט''ז (ריש סי' רמב) ע''כ והנה התינח מי שנשא אישה קודם גיל עשרים הרי שבהגיעו לגיל עשרים נקי יהיה לביתו בכפרת יום חתונתו אולם זה שלא נשא אישה עד גיל עשרים במה אכתי יש לו לחוש לחטאות נעוריו שמא עבר על כריתות ומיתה בידי שמים ולכך נהגו לעשות תיקון אחר שיסד האר''י בזה לכפר על נפשותם ובהכי ניחא ממה שנהגו בזה רק אלו שלא נשאו אישה
