מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו (לב ה)
במדרש רבה פרשה ע"ה סי' ה' "רבינו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעיה, אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, אמר ליה מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב". והקשה בנזר הקודש על המדרש, הרי לקמן סי' י"א מבואר שחטא יעקב אבינו בזה ונענש על כך, דאמרינן שם "באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך", א"כ איך למד רבינו הקדוש ממנו ואיך עשה גם הוא כן.
ותירץ שם דיעקב אבינו לא היה תחת ממשלתו של עשו, ולכן לא היה לו להשפיל עצמו תחתיו, אבל רבינו הקדוש היה תחת ממשלתו של אנטונינוס, ושפיר צריך להשפיל עצמו. ויש לומר ביתר ביאור, דהנה במהות החטא שקראו אדון, איתא בדעת זקנים מבעלי התוס' (לב ה) וז"ל "לפי שקראו אדון נענש, אמר לו ית' אני אמרתי ורב יעבוד צעיר ואתה קראתו אדון", והנה כל זה בזמן יעקב שהיה הקול קול יעקב, ואז מתקיים ורב יעבוד צעיר, אבל בזמן שישראל אינם נוהגין כהוגן, הרי מתקיים בהם "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך" ואז ליכא לברכת "ורב יעבוד צעיר", וא"כ בזמן רבינו הקדוש שנמסרו ישראל בידי מלכות אדום, על כרחך שהיה זה זמן של "כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך", ושוב אין שום איסור לקרותו אדון, דאין זה סותר את הברכה של "ורב יעבוד צעיר", שאינה נוהגת כעת.
ובתוספות השלם בשם מהר"ם מרוטנבורג כתבו דהחטא בזה שקראו אדון היה מפני שלא היה לו לירא ממנו, כיון שהובטח "ושמרתיך בכל אשר תלך". ולפי"ז לק"מ, דאין זה שייך אלא ביעקב אבינו עצמו שהיתה לו הבטחה, ואין זה ענין להא דרבינו הקדוש, ופשוט.
ושוב ראיתי בבד קודש עה"ת כאן, שביאר דאע"פ שמותר להחניף לרשעים בעולם הזה, מ"מ צריך שיהיה המעשה אך ורק בחיצוניות ולא תהיה הרגשה כלל בפנימיות של חנופה לרשע, וכאן היה התביעה על יעקב אבינו שלא היה זה לגמרי רק בחיצוניות, וא"כ יעקב אבינו עשה מה שהיה צריך לעשות ושפיר למד ממנו רבינו הקדוש, ורק שהדבר צריך להיעשות בחיצוניות בלבד, עכת"ד ועי"ש.
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו (לב ה)
במדרש רבה פרשה ע"ה סי' ה' "רבינו אמר לרבי אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעיה, אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך, אמר ליה מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב". והקשה בנזר הקודש על המדרש, הרי לקמן סי' י"א מבואר שחטא יעקב אבינו בזה ונענש על כך, דאמרינן שם "באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים, חייך אני מעמיד מבניו שמנה מלכים קודם לבניך", א"כ איך למד רבינו הקדוש ממנו ואיך עשה גם הוא כן.
ותירץ שם דיעקב אבינו לא היה תחת ממשלתו של עשו, ולכן לא היה לו להשפיל עצמו תחתיו, אבל רבינו הקדוש היה תחת ממשלתו של אנטונינוס, ושפיר צריך להשפיל עצמו. ויש לומר ביתר ביאור, דהנה במהות החטא שקראו אדון, איתא בדעת זקנים מבעלי התוס' (לב ה) וז"ל "לפי שקראו אדון נענש, אמר לו ית' אני אמרתי ורב יעבוד צעיר ואתה קראתו אדון", והנה כל זה בזמן יעקב שהיה הקול קול יעקב, ואז מתקיים ורב יעבוד צעיר, אבל בזמן שישראל אינם נוהגין כהוגן, הרי מתקיים בהם "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך" ואז ליכא לברכת "ורב יעבוד צעיר", וא"כ בזמן רבינו הקדוש שנמסרו ישראל בידי מלכות אדום, על כרחך שהיה זה זמן של "כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך", ושוב אין שום איסור לקרותו אדון, דאין זה סותר את הברכה של "ורב יעבוד צעיר", שאינה נוהגת כעת.
ובתוספות השלם בשם מהר"ם מרוטנבורג כתבו דהחטא בזה שקראו אדון היה מפני שלא היה לו לירא ממנו, כיון שהובטח "ושמרתיך בכל אשר תלך". ולפי"ז לק"מ, דאין זה שייך אלא ביעקב אבינו עצמו שהיתה לו הבטחה, ואין זה ענין להא דרבינו הקדוש, ופשוט.
ושוב ראיתי בבד קודש עה"ת כאן, שביאר דאע"פ שמותר להחניף לרשעים בעולם הזה, מ"מ צריך שיהיה המעשה אך ורק בחיצוניות ולא תהיה הרגשה כלל בפנימיות של חנופה לרשע, וכאן היה התביעה על יעקב אבינו שלא היה זה לגמרי רק בחיצוניות, וא"כ יעקב אבינו עשה מה שהיה צריך לעשות ושפיר למד ממנו רבינו הקדוש, ורק שהדבר צריך להיעשות בחיצוניות בלבד, עכת"ד ועי"ש.