אלמוג טלולקר
Member
תוכנית כולל ערב
אשמח לחוות דעת שלכם
- Thread starter אלמוג טלולקר
- תאריך התחלה
- צופים 7
השאלה אם בבית המדרש זה לא רק מעלה של דיבוק ובית מדרש. אלא בלי הפרעות. מה שאין כן בבית.
עוד אין לי ניסיון, אבל בין 20:00 ל-22:00 יש הפרעות בבית? אין שהבנתי הילדים (הקטנים) כבר ישנים.
בהיקף ובעמל
Active member
רעיון מצוין
אבל בד"כ השעה שמונה היא מוקדמת קצת לדעתי...
ברוב הכוללי ערב ראיתי שמתחילים בשמונה וחצי
(ואגב, גם אני אשמח להצטרף להנ"ל, השאלה באיזה עיר מתקיימת המסגרת...)
אבל בד"כ השעה שמונה היא מוקדמת קצת לדעתי...
ברוב הכוללי ערב ראיתי שמתחילים בשמונה וחצי
(ואגב, גם אני אשמח להצטרף להנ"ל, השאלה באיזה עיר מתקיימת המסגרת...)
מן הסתם דימונה.
בהיקף ובעמל
Active member
נו נו, הרוצה להחכים ידרים...
ראשית אשריכם ואשרי חלקכם שאתם מגדילים תורה ועל עצם המחשבה מקבלים שכר.
לעניין הנושאים בהלכה ביו״ד שכמעט ולא נוגעים בהם, ויש מדאורייתא , וכן מדרבן את האברך ללמוד דברים שלא לומדים במסגרות.
אבל הצגתם רק את המעלות בלימוד בבית, יש חסרונות רבים בלימוד בבית שיכולים להיות הרבה יותר ממעלות.
א. הדבר תלוי באברך עד כמה הוא רציני אבל מה שלא יהיה זה לא אותה אווירה שמדרבנת ומחייבת וזה מה שגורם בעצם להיות יותר קפדנים על האברך שזה לא נעים .
ב. השעות הללו שעות של שינה שאולי עדיף יותר לבנות את הנפש של הילד עם הרגלים בריאים ולא חריגים.
ג. רבה מעלתה של הלימוד בבית המדרש דווקא ובחבורה שחז״ל האריכו בהרבה מקומות כידוע.
ד. השעה מעייפת אחרי יום מלא קשה בבית ללמוד ולהתרכז.
ה. הדבר תלוי בבית של האברך אשה , ילדים , הפרעות וכו אם יש מקום בבית ללמוד ביישוב הדעת .
ו. אולי עצם הלימוד בבית מדרש יכול להרחיב את הפעילות לבעלי בתים שיעורים וזיכוי הרבים גדול ומי יודע עוד לאן..
וכל זה אני אומר רק מניסיון אני לומד בבית והדבר הקשה עליי בהרבה דברים , ואין רב שהתייעצתי איתו ואמר לצאת רק לצאת, שהילדים ישאלו איפה אבא בבית מדרש אחר כך שיגדלו יהיה להם יותר קל להתרגל למציאות הזו.. כך אומרים הגדולים .
אבל שוב הדבר תלוי בהרבה דברים ואשריכם ישראל!
@אלמוג טלולקר היקר
קראתי את מה שכתבת,
רעיון נפלא,
כמובן כמו שכבר כתבו כאן
להוריד כל מילה שיש במשמעה חשד במאן דהוא.
קראתי את מה שכתבת,
רעיון נפלא,
כמובן כמו שכבר כתבו כאן
להוריד כל מילה שיש במשמעה חשד במאן דהוא.
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
שמחת אותי תודה,
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
אני יוריד בע"ה, אשריכם צדיקים שמחתם אותי, שיהיה לכם שבוע מבורך
פותח הדיון
פותח הדיון
אלמוג טלולקר
Member
אביא כאן מאמר שכתב הרה"ג אברהם משה רוט שליט"א - קצת ארוך אבל שווה קריאה
למדנים רבים אינם מכירים את ההלכה בשו"ע הלכות תלמוד תורה רמו,כד: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו. כלומר, אע"פ שיש מעלה ללמוד בבית המדרש, כמבואר לעיל סעיף כב, זהו דוקא ביום, אבל בלילה צריך ללמוד בבית, כדי להינצל מאכילת האש.
מה זה "אש"? שריפה, כעס, מחלוקת, פירוד.
התפקיד של הלילה להכניס הביתה את התורה שהשגת במשך היום. הלילה הוא זמן של משפחתיות ביתית. אז האדם נמצא בביתו ומאיר בו את אור התורה.
הרעיון לצאת מהבית ללמוד תורה בבית המדרש בלילה, הוא רעיון חדש ושגוי. הבה נביט על גדולי השקדנים בדור האחרון:
מרנא הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה שקדן עצום, עשרות שנים רצופות ישב ולמד בבית המדרש הקטן 'אוהל שרה' במאה שערים, אבל... רק בשעות היום! בשעות הלילה היה שוקד על תלמודו בביתו, מנעים את שנתם של ילדיו בנעימת לימודו הערב.
כך גם אצל רבינו חיים קנייבסקי זצוק"ל. בתו, הרבנית צביון, מספרת בספרה 'בית אמי' איך היה מגיע בשעות הערב – הוא היה אחראי על השכבת הילדים, היה עושה זאת תוך כדי שעשוע נפשם בסיפורים ובחידות. בשעות הלילה, היה לומד עם חברותא, בחדר הילדים (לא היה להם סלון...) בין המיטות והמזרנים של הילדים הישנים... ככה נראים גדולי ישראל. ככה נראה אבא תלמיד חכם.
רבינו עובדיה יוסף זי"ע היה לומד בלילות בביתו פנימה, בתוך חדר הלימוד, רוכן על ספריו, לתוך השעות הקטנות של הלילה. כמדומני ששמעתי פעם מבנו הגר"י יוסף שליט"א שלאביו עטרת ראשנו זי"ע היה צורת 'נדנוד' מיוחדת כאשר היה מתנועע תוך לימודו, צורה זו 'נרכשה' על ידי שנים ע"ג שנים שהיה לומד בלילות תוך כדי שהיה 'מנדנד' את עגלת התינוק התורן המתקשה להירדם... תנוחה זו, של ראש רכון על הספרים תוך כדי פעולת נדנוד העגלה, הרגילה את הגרע"י לצורת 'התנדנדות' מיוחדת זו...
לעומתם, בדורינו, אברכים צעירים נמצאים בשעות הערב והלילה מחוץ לבית, האשה והילדים לא זוכים לראות את האבא לומד בנעימות, האשה בודדה, הולכת לישון כשבעלה לא עמה, ואפילו לא כשהוא רוכן על הגמרא הגדולה בסלון...
[יוצא מן הכלל הזה: אדם שאינו בן תורה, עובד כל היום למלאכתו, הזמן היחידי שלו לשמוע שיעור תורה הוא בשעות הערב, יעשה זאת גם בשנה ראשונה, אם אשתו חפיצה בכך. אדם זה אין כדאי לו ללמוד בינו לבין עצמו, הוא צריך מסגרת תורנית, שיעור טוב, מגיד שיעור מוצלח, חברים ללימוד. החיבור שלו לתורה ולרוחניות תלוי בזה. על כן, בוודאי גם אשתו תמריץ אותו לרוץ אל בית המדרש].
ראו נא את דברי הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל בחוט שני:
"כתב הרמב"ם פ"ג הי"ג "יזהר בכל לילותיו וכו' אין רינה של תורה אלא בלילה וכו' וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכו' ובל בית שאין נשמעים שם דברי תורה בלילה אש אוכלתו וכו'. ויש להבין, שהרמב"ם בעצמו כותב לעיל הי"ב "אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח" וא"כ מדוע כותב כאן שבית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה, משמע דיש ללמוד בבית.
והתירוץ הוא שבודאי הלימוד העיקרי צריך להיות בבית המדרש, אבל יש דין נוסף שיהיה לימוד גם בבית, שבבית יישמע קול התורה. האדם צריך לחנך את בני משפחתו והלימוד הכי גדול הוא שיראו בני ביתו במו עיניהם איך שיושב ולומד. לא מספיק שרק שומעים זאת מפי השמועה שאביהם לומד בביהמ"ד כל היום, אלא צריך שבבית יראו לימוד תורה שיישמע בו קול תורה. ביום צריך האב ללמוד בביהמ"ד, אבל בלילה כששב לביתו צריך שבני הבית יכירו וירגישו בחוש את לימודו ולא תהא זאת להם ידיעה מכלי שני".
שאלה: סליחה שאני מפריע באמצע המאמר המרתק... אבל אני חושב שאתה מציע דברים לא אפשריים.
הרי בבית ישנם מפריעים רבים, אם המדובר בשנות צעירותם הראשונות – אזי האישה מאד צריכה תשומת לב ויחס, ומפסיקה אותו כל הזמן לאכול ולשוחח וכו'. ובשנים מאוחרות יותר – הילדים מרעישים, משחקים, מתקוטטים, שעות השכבה וארוחות ערב... בבית אינני יכול ללמוד בשקט. למה לא ללמוד במנוחת הדעת בבית המדרש?
תשובה: תודה על שאלתך, אתה לא מפריע. אדרבה, אתה נותן קצת אתחנתא לקורא משטף הדברים שלי.
ראשית כל, בתגובה לדבריך שב'שנה ראשונה' האשה עלולה להפריע כל הזמן ללימוד של בעלה בבית: אני לא מכיר אשה יהודיה שתראה את בעלה רוכן על הגמרא בתשוקה ובחשק, מפזם בנעימות את דברי התורה, והיא תבוא להפסיק אותו בלי הרף... זו פשוט טענה לא נכונה עובדתית. כמובן שמדי פעם יש לה איזה סיפור לספר או משהו להתייעץ, ואז טוב מאד לסגור את הגמרא, להכניס סימניה, לדבר עמה בחביבות, ויחזור לתלמודו.
שנית, לגבי זוגות מבוגרים יותר, שאתה טוען שהילדים רבים ומתקוטטים וכו' ואתה לא יכול ללמוד בשקט. דבר ראשון: אם הילדים מתקוטטים וכו' מדוע אשתך צריכה להיות האחראית גם על זה? לאחר יום שלם של עבודה בבית/בעבודה היא זקוקה לבעל שיהיה לצידה! אשה שבעלה משאיר אותה לבד בבית גם בלילות – סובלת מאד.
תקרא בספר "בית אמי" מבתו של הגרח"ק זצ"ל איך היה אביה אחראי על השכבת הילדים בכל ערב, היה מספר להם חידות וסיפורים, וממתין עד שכולם ירדמו. ואז יושב ולומד.
דבר נוסף: עיקר מצות לימוד תורה, היא ללמד את בניו. כך מתחילים הלכות תלמוד תורה ברמב"ם ובשולחן ערוך, בחובה ללמד את בניו תורה. איך מלמדים תורה? "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה", רק כאשר ילדים רואים את אבא שלהם רוכן על תלמודו בחביבות. לא צועק "ש-ק-ט אתם מפריעים לי ללמוד.." אלא בתוך כל ההמולה של הבית לומד תורה בנעימות. כך מלמדים את הילדים מתיקות התורה, כך מנחילים לאשתך אהבת תורה. כאשר ילד פונה אליך – אתה לא מרחיק אותו חלילה "אתה לא רואה שאני באמצע הלימוד?!..." אלא מאיר פנים, משיב לו, מסייע בכל עניין, ומיד חוזר לתלמודו.
ילדים כאלו רואים את אבא שלהם – איך התורה מחיה אותו ומאירה אותו. הם לומדים ומפנימים ושמחים לצעוד בעקבותיו.
כמובן שהחכם מתאים את לימודו בערב לסביבה הרועשת. לומדים דברים שקל יותר להתרכז בהם: שנים מקרא ואחד תרגום, או גמרא בקיאות, וכדומה. לחילופין אפשר להקדיש את הזמן לכתיבה: להעלות על הכתב את סיכום הסוגיא שלמד בבוקר, וכן הלאה והלאה. העיקר שהכל יהיה במאור פנים וברוגע.
לפני כמה שנים הקמתי 'רשת' כוללי-ערב בשם "בשבתך בביתך". למה אני כותב "רשת"? כי כל אברך בכולל היה 'סניף' בפני עצמו... הכולל שילם מילגה על לימוד בשעות הערב בתוך הבית פנימה. כל אחד יושב ולומד בנעימות במשך שעה וחצי, תוך כדי "תענית דיבור חד-צדדית". מה זאת אומרת? אם אשתך ניגשת אליך, אם הילד שואל אותך – אתה משיב במאור פנים. אבל א-ת-ה מצד עצמך לא פותח בשיחה, לא מרים טלפון, ובעצם... לא מרים את הראש מהגמרא. הייתי שולח בפקס או במייל מראי מקומות ללימוד הסוגיא הנלמדת ב'כולל'... ואור התורה זרח בתוך הבתים פנימה.
בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה
למדנים רבים אינם מכירים את ההלכה בשו"ע הלכות תלמוד תורה רמו,כד: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו. כלומר, אע"פ שיש מעלה ללמוד בבית המדרש, כמבואר לעיל סעיף כב, זהו דוקא ביום, אבל בלילה צריך ללמוד בבית, כדי להינצל מאכילת האש.
מה זה "אש"? שריפה, כעס, מחלוקת, פירוד.
התפקיד של הלילה להכניס הביתה את התורה שהשגת במשך היום. הלילה הוא זמן של משפחתיות ביתית. אז האדם נמצא בביתו ומאיר בו את אור התורה.
הרעיון לצאת מהבית ללמוד תורה בבית המדרש בלילה, הוא רעיון חדש ושגוי. הבה נביט על גדולי השקדנים בדור האחרון:
מרנא הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה שקדן עצום, עשרות שנים רצופות ישב ולמד בבית המדרש הקטן 'אוהל שרה' במאה שערים, אבל... רק בשעות היום! בשעות הלילה היה שוקד על תלמודו בביתו, מנעים את שנתם של ילדיו בנעימת לימודו הערב.
כך גם אצל רבינו חיים קנייבסקי זצוק"ל. בתו, הרבנית צביון, מספרת בספרה 'בית אמי' איך היה מגיע בשעות הערב – הוא היה אחראי על השכבת הילדים, היה עושה זאת תוך כדי שעשוע נפשם בסיפורים ובחידות. בשעות הלילה, היה לומד עם חברותא, בחדר הילדים (לא היה להם סלון...) בין המיטות והמזרנים של הילדים הישנים... ככה נראים גדולי ישראל. ככה נראה אבא תלמיד חכם.
רבינו עובדיה יוסף זי"ע היה לומד בלילות בביתו פנימה, בתוך חדר הלימוד, רוכן על ספריו, לתוך השעות הקטנות של הלילה. כמדומני ששמעתי פעם מבנו הגר"י יוסף שליט"א שלאביו עטרת ראשנו זי"ע היה צורת 'נדנוד' מיוחדת כאשר היה מתנועע תוך לימודו, צורה זו 'נרכשה' על ידי שנים ע"ג שנים שהיה לומד בלילות תוך כדי שהיה 'מנדנד' את עגלת התינוק התורן המתקשה להירדם... תנוחה זו, של ראש רכון על הספרים תוך כדי פעולת נדנוד העגלה, הרגילה את הגרע"י לצורת 'התנדנדות' מיוחדת זו...
לעומתם, בדורינו, אברכים צעירים נמצאים בשעות הערב והלילה מחוץ לבית, האשה והילדים לא זוכים לראות את האבא לומד בנעימות, האשה בודדה, הולכת לישון כשבעלה לא עמה, ואפילו לא כשהוא רוכן על הגמרא הגדולה בסלון...
[יוצא מן הכלל הזה: אדם שאינו בן תורה, עובד כל היום למלאכתו, הזמן היחידי שלו לשמוע שיעור תורה הוא בשעות הערב, יעשה זאת גם בשנה ראשונה, אם אשתו חפיצה בכך. אדם זה אין כדאי לו ללמוד בינו לבין עצמו, הוא צריך מסגרת תורנית, שיעור טוב, מגיד שיעור מוצלח, חברים ללימוד. החיבור שלו לתורה ולרוחניות תלוי בזה. על כן, בוודאי גם אשתו תמריץ אותו לרוץ אל בית המדרש].
ראו נא את דברי הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל בחוט שני:
"כתב הרמב"ם פ"ג הי"ג "יזהר בכל לילותיו וכו' אין רינה של תורה אלא בלילה וכו' וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום וכו' ובל בית שאין נשמעים שם דברי תורה בלילה אש אוכלתו וכו'. ויש להבין, שהרמב"ם בעצמו כותב לעיל הי"ב "אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח" וא"כ מדוע כותב כאן שבית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה, משמע דיש ללמוד בבית.
והתירוץ הוא שבודאי הלימוד העיקרי צריך להיות בבית המדרש, אבל יש דין נוסף שיהיה לימוד גם בבית, שבבית יישמע קול התורה. האדם צריך לחנך את בני משפחתו והלימוד הכי גדול הוא שיראו בני ביתו במו עיניהם איך שיושב ולומד. לא מספיק שרק שומעים זאת מפי השמועה שאביהם לומד בביהמ"ד כל היום, אלא צריך שבבית יראו לימוד תורה שיישמע בו קול תורה. ביום צריך האב ללמוד בביהמ"ד, אבל בלילה כששב לביתו צריך שבני הבית יכירו וירגישו בחוש את לימודו ולא תהא זאת להם ידיעה מכלי שני".
***
שאלה: סליחה שאני מפריע באמצע המאמר המרתק... אבל אני חושב שאתה מציע דברים לא אפשריים.
הרי בבית ישנם מפריעים רבים, אם המדובר בשנות צעירותם הראשונות – אזי האישה מאד צריכה תשומת לב ויחס, ומפסיקה אותו כל הזמן לאכול ולשוחח וכו'. ובשנים מאוחרות יותר – הילדים מרעישים, משחקים, מתקוטטים, שעות השכבה וארוחות ערב... בבית אינני יכול ללמוד בשקט. למה לא ללמוד במנוחת הדעת בבית המדרש?
תשובה: תודה על שאלתך, אתה לא מפריע. אדרבה, אתה נותן קצת אתחנתא לקורא משטף הדברים שלי.
ראשית כל, בתגובה לדבריך שב'שנה ראשונה' האשה עלולה להפריע כל הזמן ללימוד של בעלה בבית: אני לא מכיר אשה יהודיה שתראה את בעלה רוכן על הגמרא בתשוקה ובחשק, מפזם בנעימות את דברי התורה, והיא תבוא להפסיק אותו בלי הרף... זו פשוט טענה לא נכונה עובדתית. כמובן שמדי פעם יש לה איזה סיפור לספר או משהו להתייעץ, ואז טוב מאד לסגור את הגמרא, להכניס סימניה, לדבר עמה בחביבות, ויחזור לתלמודו.
שנית, לגבי זוגות מבוגרים יותר, שאתה טוען שהילדים רבים ומתקוטטים וכו' ואתה לא יכול ללמוד בשקט. דבר ראשון: אם הילדים מתקוטטים וכו' מדוע אשתך צריכה להיות האחראית גם על זה? לאחר יום שלם של עבודה בבית/בעבודה היא זקוקה לבעל שיהיה לצידה! אשה שבעלה משאיר אותה לבד בבית גם בלילות – סובלת מאד.
תקרא בספר "בית אמי" מבתו של הגרח"ק זצ"ל איך היה אביה אחראי על השכבת הילדים בכל ערב, היה מספר להם חידות וסיפורים, וממתין עד שכולם ירדמו. ואז יושב ולומד.
דבר נוסף: עיקר מצות לימוד תורה, היא ללמד את בניו. כך מתחילים הלכות תלמוד תורה ברמב"ם ובשולחן ערוך, בחובה ללמד את בניו תורה. איך מלמדים תורה? "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה", רק כאשר ילדים רואים את אבא שלהם רוכן על תלמודו בחביבות. לא צועק "ש-ק-ט אתם מפריעים לי ללמוד.." אלא בתוך כל ההמולה של הבית לומד תורה בנעימות. כך מלמדים את הילדים מתיקות התורה, כך מנחילים לאשתך אהבת תורה. כאשר ילד פונה אליך – אתה לא מרחיק אותו חלילה "אתה לא רואה שאני באמצע הלימוד?!..." אלא מאיר פנים, משיב לו, מסייע בכל עניין, ומיד חוזר לתלמודו.
ילדים כאלו רואים את אבא שלהם – איך התורה מחיה אותו ומאירה אותו. הם לומדים ומפנימים ושמחים לצעוד בעקבותיו.
כמובן שהחכם מתאים את לימודו בערב לסביבה הרועשת. לומדים דברים שקל יותר להתרכז בהם: שנים מקרא ואחד תרגום, או גמרא בקיאות, וכדומה. לחילופין אפשר להקדיש את הזמן לכתיבה: להעלות על הכתב את סיכום הסוגיא שלמד בבוקר, וכן הלאה והלאה. העיקר שהכל יהיה במאור פנים וברוגע.
לפני כמה שנים הקמתי 'רשת' כוללי-ערב בשם "בשבתך בביתך". למה אני כותב "רשת"? כי כל אברך בכולל היה 'סניף' בפני עצמו... הכולל שילם מילגה על לימוד בשעות הערב בתוך הבית פנימה. כל אחד יושב ולומד בנעימות במשך שעה וחצי, תוך כדי "תענית דיבור חד-צדדית". מה זאת אומרת? אם אשתך ניגשת אליך, אם הילד שואל אותך – אתה משיב במאור פנים. אבל א-ת-ה מצד עצמך לא פותח בשיחה, לא מרים טלפון, ובעצם... לא מרים את הראש מהגמרא. הייתי שולח בפקס או במייל מראי מקומות ללימוד הסוגיא הנלמדת ב'כולל'... ואור התורה זרח בתוך הבתים פנימה.
לומדים דיווחו על שינוי ענק בחיי המשפחה שלהם.
מרפסן איגרי
Active member
כל זה תלוי בסדרי הבית, בגיל של הילדים, אם יש לו מקום נח ללמוד גם כשיש הפרעות
כשהייתי יותר צעיר עשיתי משהו דומה, עכשיו זה קשה
מי שמתאים לו זה רעיון מצוין
נערך לאחרונה:
