הנה ידועה החקירה האם איסור אכילה ביו"כ גדרו ביטול עינוי או שגדרו איסור אכילה, רק שהשיעור הוא כותבת. עי' מה שצויין בזה בס' המפתח שביתת עשור פ"א ה"ד. [ויתכן שהדברים דלהלן מצויינים במפתח, אך רציתי לדון על נקודות אלו]. הנה הריטב"א יבמות מ. ד"ה והא אמר כתב שגדר האיסור הוא אכילה, ובבהגר"א סי' תריב סק"ז כתב להכריע כראשונים שאם שתה הרבה חומץ חייב, כיון ששובר רעבונו והתורה אמרה אשר לא תעונה, עכ"ד. ובדעת הראשונים שס"ל שפטור צ"ל דס"ל כהריטב"א שגדר האיסור הוא אכילה ושתייה ושתיית חומץ אינה שתייה.
נ.ב. בנידון הריטב"א ביבמות עי' רבינו אברהם בן ההר שם שפי' הגמ' באופן אחר, ולפי"ז לא מוכח מהגמ' שגדר האיסור הוא אכילה, ואדרבה בדבריו מפורש שגדר האיסור הוא ביטול עינוי, וחלוק משאר מאכלות אסורות [לענין אכילה גסה].
נ.ב. בנידון הריטב"א ביבמות עי' רבינו אברהם בן ההר שם שפי' הגמ' באופן אחר, ולפי"ז לא מוכח מהגמ' שגדר האיסור הוא אכילה, ואדרבה בדבריו מפורש שגדר האיסור הוא ביטול עינוי, וחלוק משאר מאכלות אסורות [לענין אכילה גסה].
